היכולת שלנו לאהוב ולהיות נאהבים תלויה בדפוס ההיקשרות שחווינו בינקותנו • אבל אל דאגה: לכל פגיעה יש תיקון.
שיר-לי גולן, פורסם ב20.05.2017.
לא פשוט לענות על השאלה מה זאת אהבה, אבל כשמרגישים אותה יודעים שזה זה, וכשהיא איננה זה כואב. יש לה שלל צורות והמון ביטויים וקצת כמו הגוף שלנו, גם היא לא סימטרית בדרך כלל. לפעמים, כמו בשיר, פעם תורו לאהוב ופעם תורה, לפעמים אחד מהם מסוגל רק לתת אהבה או רק לקבל אותה. כדי לאהוב באמת צריך גם לדעת להיות נאהב.
"האהבה היא אמנם מילה אחת, אבל היא משמשת אותנו לתיאור סוגים שונים ומגוונים של קשרים", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל, "ואפילו בקטגוריית האהבה הרומנטית יש לה גוונים: יש קשר רומנטי שמבוסס על תשוקה מינית ויש אחרים שיושבים על סימביוזה ודרמה, כאלה שמתבססים על חברות וביטחון ואחרים שמתחזקים בעצם יחסי מטפל־מטופל. בזוגיות יש חוזים גלויים וסמויים, מודעים ולא מודעים, וגם בין בני הזוג החולקים אהבה יש למילה הזאת פרשנויות שונות וכל אחד מהם עשוי לתפוס את המילים 'לאהוב' ו'להיות נאהב' באופן אחר. הפערים הללו כמובן יוצרים פגיעויות רבות, אבל הם תמיד שם, שהרי כל אחד מגיע לקשר הרומנטי עם המזוודה האישית, המשפחתית, החברתית והתרבותית שלו. המשותף לכולנו הוא הצורך בהיקשרות".
צורך הישרדותי
אצל תינוקות הצורך לעורר אמפתיה ואהבה הוא הישרדותי ממש, שהרי הם חסרי אונים ותלויים באופן מוחלט במבוגר שיגונן עליהם ויטפל בהם. כשזה קורה, נוצר עם הזמן קשר ספציפי, ייחודי, בין התינוק לדמות המטפלת העיקרית בו, וההשפעה ביניהם הדדית, גם אם לא סימטרית. שם, בקשר הראשון והחיוני הזה, מתחיל הכל: היכולת לאהוב מחד והיכולת להרגיש נאהב, ייחודי, בעל נוכחות, משמעות ושייכות מאידך. לסגנון ההיקשרות שחווה התינוק בתחילת דרכו בעולם ישנה השפעה מכרעת על יכולתו לאהוב ולחוש נאהב בעתיד, בחייו הבוגרים.
"לרוב נוצרת היקשרות מספיק טובה, בוודאי כשהיא בטוחה, אבל גם כשהיא אמביוולנטית או נמנעת", מאפיינת שער־מנדל. "הפנמת דפוסי ההיקשרות, גם כשהם כוללים חרדה ויוצרים חיבור בין אהבה לסבל וגם כשהם מובילים להימנעות ולקושי להרגיש, משפיעה על הזוגיות העתידית ועל היכולת הרגשית לאהוב. ככל שההיקשרות בטוחה יותר, כך מי שחוו אותה יחוו התקרבות והתרחקות בצורה מאוזנת יותר. לעומתם מי שסגנון ההיקשרות שלהם לא בטוח יחוו קשר או התרחקות כבליעה או כנטישה, וזה כמובן מבלבל. עם זאת, חשוב לציין שהדברים האלה עשויים להשתנות עם השנים, ולעיתים הביטחון שהיה מתערער או להפך, בזכות אופי הקשרים הרומנטיים שאנשים יוצרים – יש מי שבזכות קשר קרוב עושים ממש תיקון, וזה כמובן עדיף על פני שחזור נטישות".
אז יש אנשים שלא יודעים לאהוב?
"לדעת לאהוב זה בעצם לדעת להיות תלוי, להבין שאינך שלם, שאתה זקוק למישהו, או כמו שאמר לאקאן – 'לאהוב זה לתת מה שאין לך', כלומר, את נותנת לאחר את מה שבעצם חסר לך, ובדרך הזאת שניכם מקבלים את זה. אבל כן, יש מי שמפחדים מתלותיות ולכן לא יאפשרו לזה לקרות, יש מי שלא מסוגלים להיות או להרגיש נאהבים, יש כאלה שקל להם יותר לתת אהבה מאשר לקבל אותה. צריך לזכור שבעבר אהבה כלל לא הייתה חלק מהחוזה הזוגי, ואילו היום הכל נבחן על פיה, אלא שבדרך כלל יש בזוג אחד שאוהב ורוצה יותר, וזה טבעי, בייחוד לאור העובדה שהריקוד הזוגי הוא עניין דינמי, משתנה. הרי לא הגיוני ששני אנשים יאהבו תמיד באותה מידה, ומה שחשוב הוא שתהיה מידה מספקת של אהבה ושל הדדיות".
חוויה נרקיסיסטית
בהינתן חוסר הסימטריה המובנה, חשובה הגמישות. "כשצד אחד עושה מחוות של אהבה כל הזמן, הוא לרוב גורם לשני לאהוב אותו בזכות מה שהוא מקבל", מסבירה שער־מנדל. "אבל ברגע שלא ניתנת לשני הצדדים הזדמנות לאהוב, כשצד אחד לא מקבל אהבה, זה בהכרח פוגע. כשאדם לא מסוגל לקבל אהבה השני יחוש אגואיסט, ירגיש רע עם עצמו ויישאר בסופו של דבר עם ריק, עם כוחות מדוללים. מצבים כאלה לא יכולים לעבוד לאורך זמן. יש מי שלמדו בילדות שצריך לתת כל הזמן כדי שיאהבו אותם (פוחדים שאם לא ייתנו – ינטשו אותם) והם נוטים לוותר לגמרי על עצמם מתוך חוסר אמונה ביכולת שלהם להיות נאהבים, אבל למצבים כאלה יש מחיר כבד מאוד.
מה חשוב יותר, לאהוב או להיות נאהב?
"יש מי שיעדיפו לאהוב, כי זה מקנה להם תחושת שליטה או כי ככה הם חשים חיות, ואחרים שאצלם זה נובע מהתחושה שאינם זכאים לאהבה. אבל בסופו של דבר חשוב לחוות את שני חלקי החוויה הזאת ולכן כדאי לנסות לתת לבן הזוג לאהוב אותך, משום שזו הזדמנות לשנות חוויות מוטמעות מהילדות מצד אחד, ומצד שני, זה יחסוך ממנו את התסכול הנלווה לאהבה שנחסמת. במצבים הפוכים קורה שאנחנו מתאהבים במישהו רק משום שהוא אוהב אותנו. זאת חוויה נרקיסיסטית אדירה, אבל לאורך זמן זה לא מספיק והאהבה הזאת נוטה להפוך לכלוב של זהב. צריך לזכור שכל אחד מאיתנו יודע לתת אהבה כמו שהוא יודע, וזה לא תמיד מאוזן, וזה בסדר. מה שחשוב הוא להיות מודעים לזה, להשתדל להיות מותאמים זה לזה וכך לאפשר לזוגיות לצמוח ולהשתפר".
חיי הזוגיות מלאים ועמוסים בעצבים ובכעסים שונים • לרוב הם רגעיים וחולפים, אך לעיתים מעידים על בעיה אמיתית
שיר-לי גולן, פורסם ב24.02.2018.
זה לא הכי רומנטי, אבל קורה שאנחנו כועסים על בני הזוג, מסננים בשקט קללות כשהם מעצבנים אותנו. זה לא בהכרח אומר שאנחנו לא אוהבים אותם, גם ברגעי הקיצון האלה כשנדמה לנו שאנחנו ממש שונאים אותם, וזה לא חייב להוביל לפרידה. אבל הכניסה ללופ הרוגז והעצבים צריכה להדליק נורה אדומה.
"ראשית כדאי לזכור שזה קורה לכולם", מרגיעה המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. "כולנו מתפוצצים לפעמים על בני הזוג שלנו, על שטויות. זה טבעי ובלתי נמנע, כי כששני אנשים גרים יחד יש התנגשות בין דרכי התנהלות וגישות והתנהגויות. אז בהתחלה, בשלב האופורי, הכל מקסים אותנו, וגם ההבדלים מתקבלים בחמלה ובסלחנות, ואנחנו מדביקים להתנהגויות בעלות פוטנציאל מעצבן כינויי חיבה ואפילו מוחמאים מזה ש'הוא כזה פרופסור מפוזר, שהוא חייב את עזרתי בכל בוקר כדי למצוא את מפתחות המכונית'".
אבל שלב ההתאהבות הוא לרוב קצר. "כאשר הפאזה הזאת חולפת, פתאום הכל מעצבן: טון הדיבור שלה, הדרך שבה הוא שותה את הקפה, הקולות שהיא עושה כשהיא אוכלת, העובדה שהוא מתעקש לחתוך את הירקות על השיש ולא על קרש החיתוך, טיפות המים שנושרות ממנה כשהיא יוצאת מהמקלחת בלי להתנגב וזה שהוא תמיד מאבד את המפתחות. חיי היומיום מספקים אינסוף הזדמנויות להתעצבן, וכשהכל בו מעצבן, אנחנו מסיקים שהוא עצמו פשוט מעצבן. הבעיה היא שככל שיש יותר התרגזויות כאלה מתרבות גם ההצקות ההדדיות והתחושה הכללית נעשית רעה".
המבט הביקורתי
הבעיה טמונה פחות בהתנהגות בני הזוג ויותר בתגובה שלנו. "הבסיס לכעס שאותן זוטות מעוררות הוא בראש ובראשונה הפרשנות שאנחנו מעניקים להן", מסבירה שער־מנדל. "אנחנו מתרגמים את זה שהוא לא מוריד את מושב האסלה ואת זה שהיא שותה בקולניות את המרק כחוסר התחשבות בבקשותינו שינהג אחרת, כזלזול, ומגיבים בעצם לתחושה הזאת, שלאחר לא אכפת מאיתנו, ולא לטיפות המים על הרצפה או לפירורים שנשארים על השיש. זה יכול לקרות בגלל איזשהו נושא לא פתור ולא מדובר ביחסים, שאנחנו חוששים לפתוח, ולכן הכעס מנותב למקומות אחרים ומתפשט ומחרב כל חלקה טובה, או בשל היציאה מהשלב הראשון האופורי ומפנטזיית השלמות, ואז או שהצד שני חוזר לעצמו, משתדל פחות לשאת חן ועושה טעויות, או שהמבט שלנו עליו נעשה ביקורתי יותר".
למה עוד אנחנו כועסים?
"סיבה נוספת יכולה להיות שתלטנות, צורך חזק מאוד בשליטה וגישה שלפיה הדברים צריכים להיעשות רק בדרך אחת והיא הדרך שלי, או כתוצאה מכעס של הצד השני עלינו, שגורם לו להיות 'לא נחמד' ומעורר בנו תגובה נקמנית וכעוסה, ולפעמים הכעס הכרוני הזה הוא כן ביטוי לזה שהאהבה נגמרה. במצבים האלה אנחנו כועסים על עצמנו שאנחנו עדיין שם ולא מסוגלים לעזוב, ומוציאים את התסכול על הצד השני. הוא מעצבן אותנו גם כשהוא ממש נחמד".
מעגל הרוגז מתעצם והולך עד כדי תחושה של תגובה אלרגית ממש לכל מעשה או אמירה של בן הזוג. "כשהביקורת, הכעס והאכזבה משתלטים על היחסים ועל התחושות, חשוב להיות כנים עם עצמנו ולבדוק מאיפה זה מגיע. להבין בינינו לבין עצמנו האם אנחנו משליכים על האחר עניינים לא פתורים שלנו, מעשה לא הוגן שעלול לפגוע בדימוי העצמי שלו. להבין מהי הבעיה האמיתית – האם ייתכן שאנחנו לא שלמים עם הקשר? שאנחנו חולי שליטה? אולי האחר באמת לא מתחשב מספיק? התשובה לא תמיד תהיה קלה ונוחה, אבל חשוב להגיע אליה. לא פעם, בגלל האתגר שתשובה כנה כזאת מציבה, רבים מעדיפים להישאר בלופ העצבים ולומר לעצמם שלא נורא, שהם מתעצבנים על שטויות וחוץ מזה הכל בסדר, כי הם חוששים מאוד מההשלכות".
פסק זמן
במקרים רבים הבעיה אכן טמונה בדברים הקטנים וכל שנדרש הוא שיח פתוח ושיפור התקשורת, כדי להביא למצב שבו כל צד ילך לקראת הצד השני, יביע התחשבות מסוימת ובכך יימצא הפתרון. "כשזה לא קורה, אותן בעיות נקודתיות קטנות נעשות עמוקות יותר, משפיעות מאוד על התחושות ובהיעדר דיאלוג עלולות להפוך לבעיה רצינית", אומרת שער־מנדל. "הגוף חווה את המצב הזה בצדק כמצב של סטרס ומגיב לזה בהתאם, ואז מתרחשים הפיצוצים".
קודם כל מומלץ לחזור לפרופורציות. "רובנו נוטים לפרש בצורה דרמטית מדי את התנהגות בן הזוג, לייחס לו זדון גם כשברור שאין כזה. לכן חשוב להיות ערים לזה ולנסות להגיב בצורה מותאמת, לזכור שזה שהוא מלכלך את השיש לא אומר שהוא מזלזל בי. אפשר לקחת פסק זמן לחשיבה כדי לבחור מחדש עם מה אנחנו מוכנים להשלים, עם מה אנחנו יכולים ללמוד לחיות, להביא בחשבון שאותן התנהגויות קטנות ומעצבנות הן רק חלק מתמונת האדם שאיתו בחרנו לחיות ולעבור תהליך של השלמה איתן. כדי שזה יקרה חייבים להפנים את ההבנה שכששני אנשים שהם שני עולמות חיים תחת אותה קורת גג – לא הכל יתנהל כפי שאחד מהם רוצה וחושב שנכון".
סמנו את הגבולות שלכם שנית. "כשמקבלים ואוהבים את בן הזוג בגדול, קל יותר להשלים עם אותם באגים קטנים ולהפסיק להעניק להם משקל יתר. לעיתים זה מצריך ללמוד להכיל, להבליג, וזה אפשרי כשאנחנו שלמים עם הבחירה שלנו. כדאי לזכור עוד שהערות חוזרות ונשנות לא ישפרו את המצב, הן רק יגבירו את המתח, שכן אותן התנהגויות מעצבנות הן פעולות אוטומטיות שנעשות בלי מחשבה וקשה לשנות אותן. בסופו של דבר, כל אחד רוצה להרגיש בבית כשהוא בבית, ובבית הזה יש שותפים והבית הזה הוא של שנינו, ואתה זה לא אני, ואני זה לא אתה, וזה בסדר".
רובנו מדברים בזמן הסקס, אבל לא ממש מדברים על זה • מתי זה טוב לקשר ומתי עדיף פשוט לסתום
שיר-לי גולן, פורסם ב11.05.2017.
בסרטים הוליוודיים כולל הסקס קשר עין והחלפת מילות אהבה. בסרטוני פורנו כרוכים האקטים המיניים בשלל גניחות, אנחות ודיאלוג פונקציונלי בסגנון "עוד!" או "כן!". בחיים עצמם רובנו כנראה מדברים בזמן הסקס, אבל לא ממש מדברים על זה.
מחקר אוסטרלי רב משתתפים בגיל 18־69, שהיו בקשר זוגי יציב וקבוע, העלה כי 92 אחוז מאיתנו מדברים בזמן מעשה האהבה. הדיבור הארוטי נסוב בדרך כלל סביב שמונה תמות מרכזיות: דיבור המבטא שליטה על שלל משחקיה ("תעשה מה שאני אומרת לך!"), דיבור המבטא כניעה ("תעשי לי מה שאת רוצה"), הבעות של שייכות ובלעדיות ("את שלי!"), מתן ביטוי לפנטזיות, עצות פרקטיות והכוונה ("יותר חזק" לסוגיו), מתן חיזוקים חיוביים ("את כל כך טובה בזה"), מילות אהבה ואינטימיות, וכמובן – ביטויי התפעלות ("אוי, אלוהים, זה טוב!").
"דיבורי השליטה, הכניעה, הבלעדיות והפנטזיות הם דיבורים שמרוכזים יותר באדם עצמו, בצרכיו, ברצונותיו ובהנאה שלו", מסבירה אריאל שער־מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית. "לעומתם, העצות, מילות האהבה וביטויי ההתפעלות הם דיבורים שמכוונים לקשר, לשיתוף פעולה הדדי, לחיבור בין אותם שניים שנמצאים יחד בעיצומו של האקט המיני. צריך לזכור שברגעי השיא רבים צריכים להיות מרוכזים בעצמם כדי לחוות את השיא ומי שאיתם בעצם משאיל את עצמו לטובת העניין, נותן מאה אחוז מעצמו לטובת ההנאה של האחר. אחר כך, כשהיחסים טובים, זה כמובן מתהפך".
למה אנחנו בכלל מדברים ברגעים האלה?
"מילים, בוודאי כשהן גסות, מלוכלכות, יוצרות גירוי או מעצימות אותו. לרוב, בזמן האקט המיני נשתמש בלשון שונה מזו שמשמשת אותנו בחיי היומיום מחוץ להקשר המיני, ניעזר במילים שנתפסות קצת או הרבה 'אסורות', ועצם השימוש בהן מלבה את התשוקה. כך הדבר גם לגבי ביטוי של פנטזיות – זה מגרה גם בידיעה שלא בהכרח נממש אותן. המילים שאנחנו אומרים במיטה מלמדות אותנו זה על זה, עוזרות לנו לתרגם את שפת הגוף שאינה תמיד בהירה לנו, מייצרות תקשורת ארוטית שמעניקה ביטחון, בעיקר בתחילת הקשר, כשאין בידינו מפה ומקרא לגוף השני. מעבר לזה, הדיבור בזמן סקס מאפשר לנו לצאת מהתבניות של עצמנו, להשתחרר קצת מכבלים חברתיים ולהתקרב לחלקים בנו שפחות זמינים לנו ביומיום. במיטה – הוא לא חייב להיות קשוח, היא לא חייבת להיות פמיניסטית".
להבה פנימית
גברים נוטים לתת יותר ביטוי מנשים ברגעים הללו לצורכיהם ועסוקים לא פחות מזה בבדיקה מתמדת באשר לאיכותם כמאהבים. הם יהיו, בהכללה, בוטים יותר, שולטים יותר, מיניים מאוד. נשים, לעומת זאת, נוטות לדבר יותר על הקשר והחיבור, לעודד ולהתפעל ולעסוק גם באורגזמה המתקרבת שלהן, תוך מתן הכוונה מעשית. זה קורה בין השאר כי המערכת המינית הנשית מורכבת יותר ומשום שנשים, ככלל, נוטות לחוש אחריות על רגשות האחר ועל הקשר הזוגי ונותנות לזה ביטוי גם במגרש המיני.
"דיבור ארוטי יכול להוות רכבת אקספרס לגירוי", אומרת שער־מנדל, "שכן הוא מעורר את הדמיון ומצית איזו להבה פנימית. המיטה היא המקום שבו התשוקה מתחברת לאהבה, הדחפים מתחברים לקשר, ואם מצליחים לדבר את השילוב הזה – זה נפלא. היכולת לומר בקול רם גם 'את מדליקה אותי' וגם 'אני אוהב אותך' מעצימה מאוד את הקרבה ומשפיעה לטובה על הקשר, שמתקיים כמובן גם מחוץ לסדינים".
עם זאת, צריך להיות ערים לשונות האישית ולהעדפות של הפרטנר, שכן לא כולנו נדלקים מאותן מילים. "יש מי שגסויות ממש מעוררות אותם ואחרים שזה יכבה אותם, וצריך ללמוד יחד את הדברים ולהשתמש במילים שמתאימות ועובדות לשני הצדדים. כך גם לגבי פנטזיות: חלקן יכולות לגרום לנו 'להיכנס לתפקיד' בדמיון ולמעשה לחוות כמעט מימוש שלהן באמצעות הדיבור עליהן, בעוד שאם כלולים בהן, נניח, השכנים ממול – זה עלול להיות מביך ויותר מזה".
ממה עוד כדאי להימנע בדיבור בזמן סקס?
"ביקורת, שיפוטיות ודיכוי בסגנון 'אתה עושה את זה ממש גרוע', כי זה לגמרי לא יוביל לנקודה הרצויה. צריך לזכור שברגעים כאלה, בגלל האינטימיות והיותנו חשופים מאוד, לכל מילה יש משמעות גדולה. לכן הדיבור הארוטי צריך להיות חיובי, גם כשהוא נועד ללמד את האחר. זה צריך להיות כמו לקרוא יחד סיפור ארוטי – קצת שובב ובוודאי מתאים לשני הצדדים ומחבר, לא מרחיק".
שפה חדשה
באופן בלתי נמנע, חלקנו כנראה מחקים קצת את סרטוני הפורנו גם כשזה מגיע לדיבור הארוטי, ורובנו נבהלים, לרוב בצדק, כשהפרטנר הפטפטן שלנו מתחיל פתאום לשתוק ברגעים האינטימיים. התקשורת הנוספת הזאת, בעיקר אם משתלב בה גם מעט הומור, מעניקה ביטחון כל עוד היא מותאמת ומתקיימת, גם אם ההודאה בעצם קיומה מביכה.
"חשוב לזכור שלא על כולם זה עובד באותו אופן, ובהחלט יש גברים ונשים שמעדיפים לשתוק בזמן הסקס, וזה בסדר גמור", אומרת שער־מנדל. "חשוב לבדוק את הנושא בעדינות וברגישות, אפשר בעזרת סרט או מילה אחת, ולהתקדם בהדרגה. למעשה, הדיבור הארוטי הוא שפה חדשה שזוג לומד, וצריך לתת לזה זמן ולהיות סבלניים. כשפה זוגית נוספת, גם השפה המינית וביטוייה עשויים להשתנות לאורך הזמן. ברור שכשהפרטנר שלך אומר לך 'אני אוהב אותך' בזמן מעשה האהבה זה עוצמתי במיוחד, בוודאי אם הוא גם משתמש בשמך, משום שזה נותן תחושה של 'אני הכי חשובה לו בעולם'. צריך כמובן להיזהר לא לטעות בשם, וזה עלול לקרות. בדיבור הארוטי אין מקום לדיאלוגים ארוכים וטרחניים, לביקורת, להתעסקות במטלות היומיום ולסגירת חשבונות זוגית. זה המקום למילים של פרגון, הנאה, תשוקה ואהבה".
יש אינסוף מניפולציות שבעזרתן אנו יכולים לגרום לבני זוגנו לפעול לפי רצוננו • אבל לפעמים עדיף לקחת צעד אחורה וקצת להתאפק.
שיר-לי גולן, פורסם ב17.08.207.
כולנו משתמשים בהן לפעמים. זו יכולה להיות ההתחנחנות שתגרום לה להצטרף אליך לארוחת ליל שבת אצל ההורים, או הדמעות שיגרמו לו לוותר על הנסיעה לחו"ל עם החברים. מניפולציות הן חלק אינטגרלי, גם אם לא מעורר גאווה, מכל מערכת יחסים. היכולת להפעיל מניפולציות, בזוגיות ובכלל, נובעת מההיכרות עם האחר, מהיכולת לזהות את נקודות התורפה והחולשה שלו, את פחדיו ואת קשייו. כך אנחנו יכולים לגרום לו לעשות, לומר ואפילו להרגיש דברים בניגוד לרצונו החופשי, ולטובתנו.
"ככל שהכישורים בקריאת האחר המשמעותי משתכללים, כך המניפולציות שנוכל להפעיל עליו יהיו יעילות יותר", מסבירה אריאל שער־מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית. "זה יכול לבוא לידי ביטוי במשפטים כמו 'איך אתה יכול להתלונן כל הזמן אחרי שהקרבתי את עצמי בשבילך ובשביל הילדים', כשהסאבטקסט הוא כמובן 'אתה חייב לי'; או 'כל כך קשה לי, אני כל כך אוהב אותך, אבל את מעדיפה להיות כל הזמן עם חברים', שבבסיסו התקרבנות; או 'בגדתי בך, אבל רק כי התחלת להזניח את עצמך/ הפסקת להתעניין בי', שמטרתו יצירת רגשות אשם; או 'אתה הרי כלום בלעדיי', שנועד לפגוע בביטחונו העצמי של האחר".
הבעיה מתחילה כשמפריזים במינון המניפולציות. "כשזה קורה מדי פעם, במצבים של עייפות או עומס, כשאין כוח והתחושה היא שאין ברירה וזה הכרחי כדי להניע מהלך כלשהו, זה סביר. לעומת זאת, אם מדובר בדפוס קבוע, המניפולטיביות הזאת עלולה להיות הרסנית. מניפולציות רגשיות עושות נזקים גדולים, הן עלולות להוביל לפגיעה רגשית קשה, לפגיעה בדימוי העצמי, בביטחון העצמי, בתחושת המסוגלות. אנשים שנופלים קורבן באופן תדיר למניפולציות כאלה חשים שהם מאבדים את המצפן, הם מטמיעים את המסרים המועברים להם ומתארים מצבים של תקיעות, אשמה, חוסר ערך, נדמה להם שהם בני מזל שבני זוגם בכלל רוצים אותם".
ואין מי שיסביר להם שהם טועים?
"הסביבה לא תמיד רואה את זה, וכשהיא רואה היא לא תמיד יכולה להשפיע, כי הפרטנרים המניפולטורים מנצלים באופן מדויק את ההיכרות האינטימית שלהם עם נפשו של האחר ועם החולשות שלו, וכך למעשה שולטים בו. לרוב, מי שעובר את זה מרגיש שבוי, כלוא. מובילים אותו לחשוב שככה נכון, אבל למעשה בתוך תוכו הוא יודע שזה לא נכון. החודרנות הרגשית הזאת מייצרת תשישות רגשית, היא שואבת אנרגיה רבה ויוצרת עצבנות. כשמתפתחת המודעות לעניין, יכולים להיווצר נוגדנים באופן טבעי או שאפשר להיעזר בסביבה תומכת כדי לייצר אותם. הבעיה היא שקשה כל הזמן להתנגד ולהיאבק, לכן רבים מרימים ידיים".
אמנות המניפולציה
יש דרכים רבות ומגוונות להפעלת מניפולציות:
אלה שיעוררו בבני הזוג רגשות אשם, יזכירו להם דברים "לא טובים" שעשו, יגידו כל הזמן שהאחר אחראי לקשיים.
אלה שיעבירו מסרים כפולים, בסגנון חיוך ועקיצה מרושעת, "בטח, תפתחי לך משרד עצמאי! אבל מי יטפל בילדים?"
אלה שינהגו בערפול, ידברו באופן לא ברור, רק כדי לומר כשמתעוררת בעיה "הרי אמרתי לך שזה מה שיקרה, למה לא הקשבת לי?"
אלה שיגרמו לבני הזוג שלהם רע, אבל ישכנעו אותם שהכל לטובתם.
אלה שיתנהגו בצורה קורבנית, ייראו חלשים, סובלים ומסכנים, כדי לגרום לאחר לנהוג כפי שהם רוצים.
אלה שיבטיחו הבטחות שווא, שאין להם שום כוונה או רצון לקיים.
אלה שייצרו חוב, ייתנו לכאורה המון, אבל יתייחסו לזה כאל צ'ק פתוח שהאחר צריך להחזיר, לרוב עם ריבית.
אלה שיגרמו לבני הזוג לומר דברים שלא התכוונו אליהם, באמצעות טענות נטולות ביסוס, "בטח חזרת מאוחר נורא אתמול".
אלה שיגרמו לבני הזוג להרגיש חוסר ביטחון, בסגנון "אני חייבת לעבוד כל כך הרבה, כי אתה הרי בזבזן חסר תקנה".
אלה שישפילו, השפלות קטנות אך קבועות, בסגנון "בטח לא קראת את הספר הזה" או "הרי לא המצאת את הגבינה הצהובה".
הרעל המניפולטיבי הזה עובד היטב על מי שנחשפו בילדותם לדפוסים דומים שהופנמו אצלם, וגם על אלה שהדימוי העצמי שלהם ירוד ונוטים לפתח תלות רגשית גדולה באחר. השובים הרגשיים התרגלו להאמין שיש רק דרך אחת, הדרך שלהם, ויעשו הכל כדי למנוע שינוי. מתחת לביטחון העצמי שהם משדרים מסתתרים לרוב חולשה וקושי לנהל משא ומתן ולהתחשב. הם לא אנשים רעים ואין זדון בהתנהגותם, אבל הם לא מסוגלים לנהל קשר מתוך דיאלוג.
שבירת המניפולציה
איך יוצאים ממעגל המניפולציה? שער־מנדל ממליצה על הצעדים הבאים, אך מציינת שלרוב נדרשת עזרה של איש מקצוע:
1. לזכור מי היית קודם, כולל דברים שעשית, קשרים שקיימת.
2. לעבוד, ללמוד, לפתח כישורים עצמאיים.
3. להבין שמדובר בכלוב זהב.
4. לא לצפות לשינוי אישיותי אצל המניפולטור ולא לריב ולהתעקש, אלא להעביר שוב ושוב את המסר שמותר שיהיו דעות שונות, שהצדק מורכב יותר משחור ולבן.
5. ללכת או ליצור ריחוק רגשי, כי המרחק יאפשר לקבל כוח.
6. לומר מה מרגישים: "אני מרגיש עכשיו שאת מפעילה עליי מניפולציה".
"המניפולציות נוטות לבוא עטופות באהבה ובאכפתיות, לכן לפעמים קשה לזהות אותן", מסכמת שער־מנדל, "אבל חשוב לעשות זאת ולהקדיש זמן לעבודה על שינוי, אחרת – הריקוד הזוגי עלול להפוך למאבק כוחות תמידי וחולני".
בצל הרקטות, גל של חיפושים ושידוכים שוטף את הרשתות ופתאום כל הסירים מחפשים מכסה. "לכולם בודד בלב ובנשמה ואף אחד לא רוצה לצאת לבד למרחב המוגן". חתונמי, גרסת עזה
פורסם ב15/12/2023, מירית קושניר–סטרומצה.
אחרי שניצלה מהטבח בנתיב העשרה והחלה לתכנן מחדש את מסלול חייה, הבשילה אצל מיכל דותן גם התובנה שזה הזמן לזוגיות. "עברנו טלטלה מטורפת", היא אומרת, "אנחנו פליטים בבית מלון במעלה החמישה, מטופלים פסיכולוגית, לא נשאר כלום מחיינו הקודמים, וחשבתי שיהיה טוב עבורי דווקא עכשיו למצוא חום ואהבה.
"בקהילה הקטנה שבה אני חיה מרבית האנשים נשואים, ועכשיו בתוך כל המתחים והחרדות נוצרה גם הזדמנות מטורפת למצוא זוגיות. בקרוב אחגוג יום הולדת ואולי אקבל בן זוג נחמד כמתנה".
כמו דלתות מסתובבות
דותן, אם יחידנית לדניאל בן השבע, היא פדיקוריסטית רפואית שעובדת גם כסוכנת נסיעות, ובימים אלה הייתה בכלל אמורה להיות בדובאי. "תכננתי לנסוע עם חברה מכפר עזה, לילי איתמרי, שנרצחה בשבת הארורה. אנחנו ניצלנו בנס, כמו בדלתות מסתובבות.
"מחבל נחת עם רחפן מול ביתה של אמי, שאני ודניאל מתגוררים בבית שמאחוריו. המחבל דפק בדלת הבית הסמוך לאמי אבל שם לא פתחו, ומהבית שממול מישהו החל לירות לעברו. הוא שינה כיוון ורץ אל עבר הבתים בצד השני, וכך ניצלנו. בחמש אחר הצהריים הודיעו שאפשר לצאת מהישוב בליווי של הצבא, ארזתי שתי מזוודות ויצאנו מיד כשסיימו לזהות את הגופות. עד היום אני לא מבינה איך נשארתי בחיים".
ועכשיו הכל אפשרי?
"בדיוק. חיפשתי זוגיות בצעירותי, יצאתי לדייטים, הייתי בררנית לא קטנה ובסופו של דבר הבאתי לעולם את דניאל לבדי. המלחמה חידדה שוב את הצורך בזוגיות. עם כל העצב, קיבלנו הזדמנות חדשה ומגיע לי להתחיל את חיי מחדש ולהיות בזוגיות. מגיע לי להיות מאושרת ולדניאל מגיעה דמות אב, הגיע הזמן. עוד לא הספקתי לצאת לדייטים, אבל אני מחפשת בן 48 עד 58, חובב טיולים, אחד שיהיה כייף אתו".
המשודכים האולטימטיביים
מיכל דותן אינה היחידה שמחפשת בימים אלה את החצי השני. הצורך להיות חלק מזוג מתבטא במספר החברים בקבוצות הפנויים-פנויות ברשתות החברתיות שזינק פלאים, ואצל אלה המחפשים זוגיות עבור חבריהם הפנויים. ההצעות בקבוצת הפייסבוק 'סיקרט תל אביב', למשל, עולה על גדותיה: אחים ואחיות, חברים וחברות, ממליצים על המשודכים האולטימטיביים, מפרטים את מעלותיהם ומציינים מה הם מחפשים. רבים אחרים פשוט ממליצים על עצמם: "הצטרפתי לטרנד. מחפש/ת את האחד/ת".
יעלי סטאר (36), מעצבת מטבחים מרמת גן, החליטה לצאת לפני תשעה חודשים במבצע לחיפוש "קיוט בוי" ומאז היא מתעדת את המסע בעקבות אביר החלומות בבלוג באתרי מיינט. אלא שלאחרונה גילתה יעלי שהיא לא לבד. "ההשפעה של הזוועה שממש לא ביקשנו אבל קיבלנו לא פוסחת על העורף, ואני וכל הרווקים והרווקות רק מרגישים יותר רווקים", היא אומרת. "עכשיו יותר מתמיד כולם מחפשים את המכסה. לכולם בודד בלב ובנשמה ואף אחד לא רוצה לצאת לבד למרחב המוגן.
"בוקר אחד את קמה, וכולם סירים, מחבתות וסוטאז'ים שמחפשים מכסה. פוסטי היכרויות תחת כל עץ רענן. והנה את עוד סיר או מחבת או סוטאז' או ווק על מדף כלי המטבח נטולי המכסה. בפייסבוק יש איזה 200% יותר פוסטים בכל קבוצה אפשרית – טיולים, כלבים, חתולים ומה לא – כולן הפכו להיות קבוצת היכרויות.
"בגדול, אפשר להיתקל בשני סוגי פוסטים: אחד של הצגה עצמית, ושני של "תכירו את איקס, שלא ברור איך היא/הוא עדיין רווק/ה" – כשאת השדכנית. אולי זו החברה שאת מתה להיות שושבינה שלה, ואולי אחיך החמוד שנמצא במילואים וישמח להכיר את אשתו לעתיד.
"אני, מסתבר, הקדמתי את זמני: פוסט ההיכרות הפומבי המפורסם שלי, "מבצע קיוט בוי", יצא קצת לפני פסח האחרון ונשאר יציב במערכה. אם היה יוצא עכשיו, כנראה שהיה טובע בין מלנטלפים כלי מטבח נוספים. כך שאם מרגיש לי כרגע שהוא צריך לשכתב את עצמו, אני לא בטוחה כמה כדאי. כולם בדודא לזוגיות בצל הרקטות, אז למה דווקא הפוסט שלי יבלוט? למזלי, ריבוי פוסטים של סירים וסירות נטולי מכסים ומכסות מאפשר לי לנוח קצת ולהיות בצד הפסיבי. אם יש פוסט היכרות שבא לי להגיב לו, אני אגיב וזהו, לא מעבר".
מינהלת הבדידות
"את הבעיות הביטחוניות בארץ אנחנו לא יכולים לפתור, אבל את בעיית הבדידות כן", אומר שרון ושלר, מנהל ה"גימלים", הקהילה הגדולה בארץ של גרושים וגרושות.
"בזמן מלחמה אנשים נתונים להרבה יותר סטרס. אי אפשר להיפגש כי אין מסיבות, אבל מנסים להיאחז בשגרה. ראינו את זה בביקוש העצום להדלקות הנרות שארגנו בחנוכה. עשרות אנשים מגיעים, מביאים משהו טעים לאכול והמפגש החברתי מאפשר לצאת קצת מהקונכייה ולהתחבר, ועל הדרך גם למצוא נפש תאומה".
גם ארז מלמד, שדכן מודרני, מכיר מקרוב את הביקוש לזוגיות שהולך וגובר בשבועות האחרונים: "אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת ומבלבלת. המצב גורם לאנשים לרצות לחלוק את חייהם עם שותף בתקופה הקשה הזאת".
מלמד, שגדל בקבוצת כנרת וחי היום במושב נווה ירק, נחשף לעולם חיפוש הזוגיות לפני 27 שנים, בעקבות גירושיו הראשונים. הוא גרוש פעמיים, אב לארבעה ילדים משתי נשים שונות. הוא מקדם מיזם שנקרא "בשביל האהבה" המסייע למגר את הבדידות ורואה בכך שליחות. הוא מפגיש קהילות פנויים פנויות באירועי "זוגיות וקולטורה", שקיבלו תנופה מחודשת בימים אלה.
"בדידות הוגדרה ע"י ארגוני בריאות עולמיים כמחלה שהורגת אנשים. בגרמניה יש שרה לענייני בדידות, וכשמרב כהן הייתה השרה לשוויון חברתי, היה לה פרויקטור למיגור הבדידות. מי שיש לו מעטפת תומכת עובר את המלחמה קל יותר, אבל יש רבים אחרים כמוני, שלמרות עיסוקיי הרבים אני מרגיש את הבדידות ומחפש זוגיות גם לעצמי.
"כרגע אני סנדלר שהולך יחף, אבל אני יודע שבסוף אלך עם הנעליים הכי מתאימות. אני מכיר יותר מ-2,000 נשים פנויות ונשים חדשות נוספות בכל יום, ועדיין בבואי לחפש את האחת שארצה והיא תרצה אותי, זה לא פשוט גם עבורי. הדבר רק גורם לי להבין עד כמה חשובה השליחות שלקחתי על עצמי".
איך זה עובד?
"יש לי מאגר של 800 נשים ו־600 גברים שהיו באירועים שלי בשנים האחרונות, ובעזרת המאגר אני יוצר שידוכים. אני מנהל 3 קהילות פייסבוק עם כ־20 אלף חברים. כשפרצה המלחמה התחלתי לקיים בכל שבוע מפגש היכרויות בזום, ולאור הביקוש גם המפגשים הפיזיים חוזרים. לצערנו המלחמה הנוכחית מותירה גם הרבה אלמנות ואלמנים צעירים שירצו לבנות חיים זוגיים חדשים. אני חולם להקים מינהלת ארצית למיגור הבדידות שיהיו לה נציגים בכל ישוב, פרויקט לאומי בחסותו של נשיא המדינה".
אריאל שער-מנדל. "הביחד נתפס כמגן ושומר"
(צילום: יערה דלגושן)
חוויה של אנטי בדידות
"בזמן מלחמה הישרדות משמעותה להיות ביחד", מסבירה אריאל שער-מנדל, עו"סית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, בעלת קליניקה לטיפול זוגי בראשון-לציון. "גם אם בדרך כלל להיות לבד זה נוח וגם די בטוח, בזמן מלחמה החסרונות עולים על היתרונות, כי הביחד נתפס כמגן ושומר. למישהו חשוב מה קורה איתי.
"בקליניקה אני פוגשת זוגות על סף פרידה שהשאירו כרגע בצד את ההחלטה להיפרד, והם חשים בצורך להישאר ביחד כדי להגן על הבית, על הילדים ואחד על השני. זוגות שמרבים לריב מחליטים פתאום שלא מתאים כרגע לדבר על הבעיות ועדיף להרגיע ולהישאר ביחד. להיות לבד פחות מפתה בתקופה כזו, אבל הבעיות לא ייעלמו ועם הזמן הן יצופו ויחזרו.
במלחמה יש יותר פתיחות ונכונות להיכרויות, כי כל היהודים נהיו קצת משפחה. אנחנו מארחים מפונים, תורמים לאנשים שאנחנו לא מכירים ובודקים אם מישהו בסביבה זקוק למקלט. המכנה המשותף שלנו מחבר בינינו, והדבר מזמין זוגיות".
האם מה שאנחנו חווים כרגע הוא חריג ביחס למלחמות אחרות?
"המלחמה הזאת ארוכה במיוחד ואחרת גם בעוצמתה. הבית הפיזי הפך לפחות בטוח, לכן האנשים המרכיבים את התא המשפחתי הפכו למשמעותיים יותר. יש כאן חוויה של אנטי בדידות והישרדות. אנשים בונים משהו חיובי עבור עצמם או עבור חבר, מחזקים את אחיזתם בחיים ואולי מרחיקים קצת את המוות".
כמטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת אני מסיימת כל מפגש בבקשה אישית קטנה – המלחמה כנגד החמאס מתרחשת בכל בית ובכל משפחה. ככל שנהיה ביחסים טובים ומיטיבים בין בני הזוג ובתוך המשפחה – נתחזק מול הרוע החיצוני ומול ההשפעה הפסיכולוגית השלילית שהחמאס מנסה להכניס לכל תא קטן בחברה שלנו . בכך אני מעניקה כח ומשמעות לבני הזוג לשמור על המשפחה והיחסים ביניהם.
פורסם ב12/11/2023, גט אובר.
כל אחד מאיתנו מתגייס בחודש האחרון לעזור במאמץ הכללי – לאומי לטובת החברה והסביבה שלנו.
אני יושבת בבית לכתוב המלצות לזוגות בעת המלחמה, ברקע הטלוויזיה משדרת תכניות ללא סוף על משפחות הנרצחים , החטופים , הבתים השרופים , משפחות הממתינות ליקירים שלהם ועוד' .
כמה דקות נוספות חולפות ויש כתבה נוספת על החיילים – תחילה על ההרוגים בעזה ובצפון וכאב ההורים והמשפחות ובהמשך סיפורי גבורה מרשימים מאד .
בתוך החוויות הללו החוזרות ונשנות כל יום וכל היום , המשפחות בעורף האזרחי צריכות לתפקד – צריך לצאת לעבודה , לדאוג לילדים , לדאוג לפרנסה , לדאוג למשימות הקטנות של היומיום שנראות שגרתיות אך לאחרונה הפכו למורכבות .
בתוך כל הקשיים ואי הוודאות מה עובר על בני הזוג ?
ציטטות מחדר הטיפולים מדגימות את מורכבות התקופה :
" האם זה בסדר להמשיך לטפל בבעיות הזוגיות שלנו כאשר מסביב משפחות אחרות עוברות דברים כה קשים " ?
"הוא מכעיס אותי, אני זקוקה כל כך לתמיכה ולשיח על מנת לשכוח את הקשיים והוא שקוע בטלוויזיה שעות ארוכות גם כאשר אני מבקשת לכבות כי קשה לי לשמוע את כל גילויי הרוע".
" רציתי להיפרד אך המלחמה אינה מאפשרת וזה לא מתאים כעת " .
" היא לחוצה , כועסת על כולנו וקשה לי עם זה " .
" הוא במילואים , אני מבינה כי חשוב אך אני מרגישה נטושה ולבד עם כל משימות הבית, אין לו אפילו דקה לדבר אתי , כל כולו במלחמה – כאילו שכח אותנו " .
" אני כל כך מפחדת שייפגע , שידפקו בדלת ואני לא מצליחה לישון בלילה" .
אם בימים הראשונים (כמו בקורונה) האחדות בלטה גם בזוגיות – תחושה של לשמור על הבית מסכנה חיצונית , בני הזוג הרגישו קרובים יותר . לאחר תקופת מה , כאשר מתעוררים מתחים זוגיים ,אי וודאות ובדידות עולים הפערים בדרכי ההתמודדות וחוזרות המריבות ביתר שאת .
נקודות לסיוע בתקופה הזאת :
– בתקופה כה קשה ורווית פחדים ואי וודאות, נוצרת תחושה שאין רצף בין סיבה ותוצאה ובין עבר הווה ועתיד .
אין תחושה של מסוגלות (" אם אעשה משהו יקרה משהו שאני רוצה ") . לכן, חשוב לשמור על שגרה בחיים באמצעות משימות יומיומיות שלנו על מנת לבנות שוב תחושת רצף ומסוגלות.
– חשוב לשוחח על הקשיים שלנו ולכן רצוי ליזום שיחות יומיות בין בני הזוג על מנת ליצור תחושה של "ביחד".
היכולת לדבר על כל קשת הרגשות ולקבל הבנה מבן הזוג מחזקת תחושות של " אני לא לבד " , " מישהו דואג לי " , " ביחד ננצח " גם במישור המשפחתי שלנו.
– מגע , מגע, מגע . כל סוגי המגע (נעים , אינטימי , מלטף, מצחיק ) . המגעים משדרים לנפש שלנו חוויות נעימות של רוך , ביטחון ונחמה .
– סדר עדיפויות בנושאים המטרידים והמציקים לנו בקשר הזוגי . זה לא הזמן ל"התפוצץ" על כל דבר כי ההשפעה תהיה מזיקה יותר מאשר בתקופה רגילה. חוויות רעות מחלישות אותנו בכל המישורים. יש להתמקד בכמה נושאים משמעותיים ולהמתין כרגע עם שאר הנושאים.
– להתנדב ביחד , לתרום ולקדם נושא מקרב מאד בין בני הזוג ויוצר נראטיב חדש של " אנחנו ביחד מסוגלים לעשות טוב" . זה הופך בהכרח לחוויה זוגית חיובית .
– להיעזר בטיפול זוגי כאשר הקשיים הזוגיים גודשים. לא להתעלם מהם כי המצוקה מחלישה אותנו. מספר מצומצם של פגישות יכול לסייע לבני הזוג לחזור לנתיב הנכון .
לסיום, אני רוצה להזכיר כי יש השפעה זוגית הדדית חזקה זה על זו ולהיפך . אנו יכולים לגרום כי החוויה תהיה חיובית ומחזקת יותר .
ובנימה אישית , אני רוצה להודות לכל הזוגות האמיצים שלי שבזמן האזעקות רצים אתי למקלט כי ביחד אנו מעבירים מסר של "אנחנו יכולים לשפר את איכות החיים שלנו למרות הכל".
נדבר על הילדים שכל הזמן בבית יותר נתקלים בויכוחים/ ריבים בין ההורים
איך נמנעים ממצב של ויכוחים/ ריבים מול הילדים אם הם כל הזמן בבית בתקופה כמו זו?
וזוגות מן הסתם רבים. צריך להצניע את זה מהילדים או שזה בסדר לחשוף?
כשמתארים כל אירוע שולי בסופרלטיבים מופרזים, הוא עלול להפוך למשבר בלתי פתיר • הקהל מתבקש להירגע ולהכניס דברים לפרופורציות
פורסם ב21.04.2018, שיר-לי גולן.
בעידן של דרמה וקצוות, לנראטיב הזוגי ולמילים שאנו בוחרים כדי לתאר אותו יכולה להיות השפעה עצומה על רגשותינו ועל תגובותינו. צריך להיזהר מההשפעה שיש למילים שאנחנו אומרים לעצמנו. מילים יכולות להרוג את האהבה.
"בשנים האחרונות כולנו נעשים קיצוניים יותר, בכל התחומים", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. אנחנו נצמדים לפוליטיקלי קורקט מצד אחד ונמשכים לקטסטרופה מהצד השני. זה נכון לפוליטיקה ולצערי זה נכון גם כשמדובר ביחסים הזוגיים שלנו. השימוש בתיאורים חזקים ועוצמתיים לביטוי רגשות חיוביים ושליליים נעשה יותר ויותר נפוץ, וכך אמירות כמו 'התעללות נפשית', 'הקרבתי הכל למענה', 'הוא מתנהג אליי כמו נאצי' ו'היא עושה לי טרור' נתפסות כלגיטימיות לגמרי, גם כשאינן מוצדקות. הבעיה היא שתיאורים מועצמים כאלה לחוויות שאינן עד כדי כך שליליות, משפיעים על צריבתן במוח ככאלה ועם הזמן אותן חוויות ייזכרו כאיומות גם ללא הצדקה".
כך אנחנו למעשה יוצרים פגיעה במקום שלא הייתה צריכה להיות ומכניסים את עצמנו שלא לצורך למצבי דחק נפשי, במקום פשוט להתמודד עם הקושי או האתגר, לצמוח בעזרתם ולצאת מהם מחוזקים. "כשאנחנו חווים פגיעה המוח מגיב בסטרס גדול ומפעיל מנגנונים שנועדו לשמור עלינו. העניין הוא שלפעמים אנחנו יוצרים את התגובה האינסטינקטיבית הזאת בצורה מלאכותית, והגוף יגיב כאילו אנחנו באמת נתונים בסכנה, תחת איום. המצב ההורמונלי הזה משפיע על המיינד ומכניס אותנו למוד הישרדותי, ואז אין שום סיכוי לדיאלוג, הכל נצבע בשחור ולבן. במקום לראות את מורכבות הסיטואציה, לנתח אותה יחד, ללכת זה לקראת זה, כל אחד מבני הזוג תופס אותה כבלתי אפשרית להתמודדות, מעצים את הקושי באופן לא מודע, גורם לתגובה להיות קיצונית יותר ויותר ובעצם מחריף את הבעיה".
נקודות הקיצון
יש הבדל גדול בין לטשטש את המציאות לבין למרקר ולהעצים אותה, וכשם שמסוכן להתייחס לגבר מכה כאל מי ש"ברחה לו סטירת לחי", כך לא כדאי להתייחס לכל התנהגות אחרת של בני הזוג כאל בגידה.
"לפעמים ההתייחסות הקיצונית משחררת ומרגיעה", אומרת שער־מנדל, "וכל עוד זה קורה רק מדי פעם בפעם, זה בסדר. אבל כשזוג צריך להגיע לנקודות הקיצון כדי להיות מסוגל להרגיע את הרוחות – יש בעיה. כיוון שיחסים זוגיים הם רגשיים, מתמשכים, תלותיים ותלויי רגש, כל הקצנה עלולה להוביל להידרדרות, שכן המנגנון ההישרדותי מייצר התבצרות ולא מאפשר לנו לראות את המכלול ורצף התכונות שיש לאחר, ולמעשה – גם לנו. שפה היא מרכיב קריטי ביחסים וכשהיא קיצונית – היא עצמה מערימה קשיים במקום להציע פתרונות. במקום כלי עזר לפירוק מוקשים, השפה במצבים האלה נעשית בעצמה מוקש".
למה זה קורה?
"ראשית, אנחנו מושפעים מהלך הרוח הכללי. האווירה החברתית היא של 'אם אתה לא כמוני, אתה נגדי', ובתוך קשר זוגי זאת כמובן גישה הרסנית, עם ההתעסקות האינסופית בהגדרות דיכוטומיות של טוב ורע, שחור ולבן, נכון ושגוי. הכל ברור מדי ומוגדר מדי. לרוב, הנטייה הזאת מצביעה על נוקשות מופנמת שמקורה בחרדות ובביטחון עצמי ירוד, שלא מאפשרים לקבל דעות אחרות משום שהן נתפסות כאיום. למעשה, התגובות הקיצוניות הן הגנות מפני החרדות, הן ביטוי לחיפוש הסדר באיזשהו כאוס פנימי תוך יצירת נוקשות. הרי בתוך כולנו יש מורכבויות ויש קולות שונים, ובבחירת הנראטיב הקיצוני אנחנו משליכים על האחר את הכעס על הקולות בתוכנו שאיננו מסוגלים לחיות איתם בשלום. יותר קל לנו לבטא את הכעס על הקול המטריד כשאנחנו מוציאים אותו החוצה, מייחסים אותו לאחר".
כלומר, במקום לעשות "סלף פוקוס" ולהתמקד בעצמנו ובקולות האלה בתוכנו, אנחנו עושים "ספליט", מייחסים אותם לאחר וכך מרחיקים אותם לכאורה מעצמנו. הביטויים שניתן לרגשות משתנים בהתאם: במקום לומר "אני עצוב" נגיד "אני בסטרס", במקום "אני חסרת אונים" – "אני כועסת", במקום "אני פגוע" – "אני שונא".
המיסוך הזה נובע מהקושי להתמודד עם הרגשות הלא נעימים בינינו לבין עצמנו, אלא שהקצנתם באופן הזה לא מאפשרת עבודה פנימית רגשית חשובה ומעגל הפגיעות מתעצם והולך. "זה קשור כמובן לדפוסי התקשרות לא בטוחים מהילדות ולתקיעות בשלב ההתפתחות הסכיזואידי־פרנואידי, שמתאפיין בתגובות הישרדותיות, באי־ראיית העולם על מורכבותו, באי־היכולת לקבל את חלקיו השונים של האחר ובחרדה קיומית. אחרי השלב ההתפתחותי הזה מגיע השלב הבא, שבו יש הפנמה של הטוב והרע המתקיימים באותו אדם לצד העצב על אובדן הדמות האידיאלית האהובה והרצון לתקן אותה, שמועתק אחר כך ליחסים הזוגיים והמשפחתיים. בני זוג שמרבים להשתמש במילים קשות וחזקות מאוד משחזרים למעשה את השלב הראשון ותופסים את האחר כאויב. הם שוכחים שזה בן הזוג שלהם, שעשו איתו אהבה לפני יומיים, שהוא אבי ילדיהם".
הורדת טונים
זה קורה לבני זוג חרדתיים באופיים, למי שרוצים להיפרד מבלי להתמודד עם השלכות העזיבה, למי שהתרגלו לחיות בעוצמות רגש כילדים והיעדר דרמות נתפס אצלם כשעמום, לבעלי אישיות הפכפכה. להם מומלץ לבצע קצת עבודה עצמית רצינית.
"צריך להתחיל מהתבוננות פנימית", ממליצה שער־מנדל, "לשאול את עצמנו כשאנחנו נרגעים קצת אם האחר באמת כזה או שמא אנחנו נוטים לראות דברים בשחור ולבן, ועד כמה זה קורה כדי לא לראות את השחור שבנו. השיח הזוגי שיתלווה לזה לא צריך לכלול גבולות ומגבלות, שבהכרח יובילו להתנגשות, אלא דיון בצרכים השונים ומציאת פשרות ללא תחושת כניעה. הורדת הטונים, משא ומתן ופתיחות יזכירו לנו שאנחנו שני אנשים שאוהבים זה את זה ורוצים למצוא יחד פתרונות לקושי, ולא מנגנוני ההישרדות שמדברים מתוכנו. כשמחזירים את הדיאלוג למציאות, מגלים שהיא אינה קשה כל כך ומונעים את ההידרדרות".
הראיון מבוסס על הכתבה שהתפרסמה בעיתון מנטה "יחסנו לאן? 15 נורות אזהרה שהזוגיות שלכם בסכנה".
בראיון התמקדנו גם בדרכים כיצד לשפר ולטפל בזוגיות שלנו.
איך תדעו שהיחסים שלכם אכן עלו על שרטון? ואיך אפשר להציל את הזוגיות? "אם אתם לא רוצים להגיע לנקודת האל־חזור והיחסים עם בני הזוג עדיין חשובים לכם", מבהירה אריאל שער־מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת שכבר ראתה וליוותה זוגות רבים, "כדאי שתלמדו לזהות את הבעיות בתקשורת ולטפל בהן כשהן עדיין קטנות"
סמדר כהן-טרקל, פורסם: 03.12.22, 11:13
"לא בכל מצב אפשר להציל את הזוגיות – וגם לא תמיד חייבים להילחם עליה. לפעמים דווקא פרידה עשויה להוביל אתכם למקום טוב יותר המאפשר צמיחה ורווחה נפשית", אומרת אריאל שער־מנדל, עו"ס ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת שכבר ראתה וליוותה זוגות רבים, חלקם גם לתהליך של פרידה. "אם אתם לא רוצים להגיע לנקודת האל־חזור והיחסים עם בני הזוג עדיין חשובים לכם", היא מבהירה, "כדאי שתלמדו לזהות את הבעיות בתקשורת ולטפל בהן כשהן עדיין קטנות".
איך תדעו שהיחסים שלכם אכן עלו על שרטון? שער־מנדל מציעה לשים לב ל־15 נורות אזהרה חשובות שככל שתזדהו עם רבות מהן יותר, כך היחסים שלכם בסכנה גבוהה יותר. מטריד, אבל עדיין אל תמהרו להספיד את הזוגיות שלכם. אחרי שתסיימו לאבחן את מצב היחסים, שער־מנדל מציעה שתנסו גם ליישם את הדרכים לפתרון המשבר הזוגי, שאולי יוציאו אתכם מהמלכוד שבו אתם נמצאים כרגע ויבטיחו שנת זוגיות טובה יותר.
נורות אזהרה: 15 סימנים שהזוגיות שלכם בסכנה
1. אתם מתקשים להציף זיכרונות מהימים הטובים כשהזוגיות חווה טלטלה משמעותית וממושכת, תמצאו את עצמכם מתקשים להציף בראשכם זיכרונות נעימים מהימים הטובים שמצליחים לחמם את הלב.
2. אתם לא מצליחים לגשר על הפערים בתפיסות העולם והערכים שלכם קשה לשנות דעות של אנשים, אולם בעוד שאתם יכולים לגלות פתיחות וסובלנות כלפי חבר מהעבודה שיש לו דעות שונות משלכם, עם בני הזוג המצב שונה. אם אתם לא מחזיקים באותם ערכי ליבה (או לפחות בערכים קרובים), אתם עלולים למצוא את עצמכם בסיטואציות רבות במהלך היומיום שמוליכות להתנגשות בין הערכים שלכם בתחומי החיים השונים – חינוך, דת, ניהול משק הבית, חיים חברתיים וכדומה.
אם בזמן האחרון אתם חווים עלייה ניכרת בריבים ביניכם שמתעוררים על רקע השוני בתפיסת העולם, סימן שאיבדתם את הסובלנות זה לזו ושהיחסים מתחילים לחוות נסיגה.
3. אתם נוטים לחוסר כבוד הדדי בנוכחות חברים ובני משפחה קונפליקט הוא חלק טבעי ובריא בתוך מערכת יחסים המאפשר לאוורר את הרגשות ולהיחשף לתחושות ולמחשבות של הצד השני. מחקרים הראו כי שיעור הזוגות המתגרשים גבוה לאין ערוך בקרב אלה שנמנעים מריבים לעומת זוגות שרבים מדי פעם. אבל השאלה הגדולה היא איך אתם מבטאים את הכעסים – האם אתם נגררים להעלבות הדדיות ולאיומים? האם אתם מעירים הערות ארסיות בסביבת חברים ובני משפחה? אם כן, דעו שאתם על המסלול הלא נכון. הרבה יותר חשוב לדעת כיצד רבים ומשלימים מאשר על מה וכמה רבים.
4. אתם (או בני זוגכם) לא ממהרים לחזור הביתה מהעבודה אם כבר מזמן סיימתם את העבודה אבל אתם לא ממהרים הביתה ונשארים במשרד, יש כאן נורת אזהרה שמצביעה על מצב בלתי סביר ביחסים. שאלו את עצמכם ממה אתם או בני זוגכם מנסים להימנע – מאינטימיות? מקונפליקטים מתמידים? או שאולי איבדתם עניין במערכת היחסים? האם יכול להיות שבאופן לא מודע כבר נעשו הצעדים הראשונים לקראת פרידה?
5. אתם נוטים למתוח ביקורת ולהאשים זה את זה כמעט בכל דבר השגרה מזמנת לנו תקלות בכל תחומי החיים, בדרגות חומרה שונות. למשל, יכול להיות שאחד מכם רצה לרכוש מוצר חשמלי חדש ויקר והשני טען שזה לגמרי לא נחוץ. התוצאה: שניכם תקועים עכשיו עם מוצר מאכזב שגרם למריבה ולחור גדול בתקציב.
כשהיחסים טובים ובריאים, אפשר לצלוח כמעט כל תקלה ולראות בה חלק מהחיים. אבל אם כל תקלה, קטנה כגדולה, גוררת כעסים והאשמות, משמע שהיחסים החלו לאבד מחוסנם.
6. אתם לא משתפים ולא מתייעצים אתם מופתעים לגלות מדי פעם שבני הזוג שלכם עשו דברים מאחורי גבכם או קיבלו החלטות הנוגעות גם אליכם בלי להתייעץ עמכם. למשל, בן או בת הזוג יצאו לפגישה עם חבר או חברה מהתיכון אחרי העבודה אך לא טרחו לעדכן אתכם. שותפות היא דבר משמעותי ליחסים בריאים. בהיעדר שקיפות ביחסים קשה לבנות אמון, ואתם עלולים להיוותר בתחושה ש"לא סופרים אתכם".7. אתם מרגישים כבויים בבית, אבל בחוץ אתם זורחים לפעמים נראה שהכל תקין בזוגיות שלכם – יש כבוד הדדי ויש שיתוף והתחשבות – אבל בני הזוג שלכם מסתובבים בבית עם פנים כבויות, נטולי אנרגיה ושמחת חיים, וכשאתם יוצאים איתם ופוגשים חברים משהו באנרגיה שלהם משתנה – הם זורחים, צוחקים וחוזרים לחיים. אמנם אפשר לנעוץ את חוסר החיות של בני זוגכם בגורמים נוספים, אבל העובדה שהם נטענים מחדש בסביבת אנשים אחרים מעוררת את החשד שפשוט לא מספיק כיף או בטוח להם איתכם.
8. שוב ושוב אתם מגלים שבני הזוג פשוט לא מקשיבים לכם על פניו נראה שהכל בסדר ביחסים ביניכם. אתם מנהלים שגרה תקינה, אבל פעם אחר פעם אתם מגלים שבני הזוג שלכם לא זוכרים דבר ממה שאמרתם להם במהלך היום, או אם נדייק: הם לא הקשיבו לאף מילה שיצאה מפיכם. אמנם לפעמים חוסר קשב נובע מעומס בעבודה או ממתח נפשי, אבל לפעמים, בפרט כשהתופעה חוזרת על עצמה ונמשכת לאורך זמן, היא יכולה להעיד על זלזול ועל חוסר כבוד או על חוסר התעניינות והערכה לצד השני.
9. בני הזוג שלכם מתחמקים מבילוי עם האנשים הקרובים לכם ביותר הם מתחמקים מאירועים עם האנשים הקרובים אליכם, בני משפחה וחברים טובים, מה שגורם לסובבים אתכם להרים גבה, ולכם — לתחושת בדידות. אם אתם עדיין לא בזוגיות ממוסדת, הסימנים האלה יכולים לרמז שבני הזוג שלכם לא באמת מתעניינים בעולם שלכם. ואם אתם מצויים בזוגיות מחייבת ובני הזוג שלכם כבר מכירים את המשפחה והחברים אבל בוחרים להתחמק ממפגשים עמם, יכול להיות שהם לא חשים שייכות לחלק מסוים בעולם שלכם. יתרה מכך, הם אולי גם לא עושים מאמץ לשנות זאת כדי לשפר את הרגשתכם.
10. כשאתם יוצאים לבילוי אינטימי, בני הזוג שלכם מתייחדים בעיקר עם הסמארטפון קבעתם לצאת לבילוי אינטימי ושקט, רק שניכם לבד, אבל איכשהו צד אחד מתקשה להתנתק מהטלפון. אתם יושבים מולם בבית קפה, מנסים לנהל שיחה, אבל הצד הזה תקוע עמוק במסך — חדשות, רכישות, בורסה או רשתות חברתיות. האופן שבו אתם מבלים עם בני הזוג שלכם משקף במידה רבה את הרגשות שלכם זה כלפי זה. אם הצד השני מוסח ללא הרף בזמן שאתם מבלים איתו, סימן שאין לו כל הערכה לזמן שאתם מקדישים לו.
11. הפסקתם לצחוק ביחד אם בעבר כל משפט שיצא מפי בני הזוג נשמע לכם כמו שנינה מושחזת וכל עקיצה גרמה לכם להתגלגל מצחוק, הרי שכעת המצב הפוך – כל ניסיון מצדם להצחיק אתכם נתפס כטרחנות ומעורר בכם זלזול או חוסר סבלנות.
12. אין ביניכם שום גילויי חיבה אתם כבר לא מכנים זה את זה בכינויי חיבה – לא מחמיאים ולא מחזיקים יותר ידיים. סגנון הפנייה שלכם נעשה יותר ויותר ענייני ויבש, וההודעות הן בעיקר משימות ללא שום אימוג'ים המבטאים אהבה והומור.
13. פתאום אתם מגלים את כל הפגמים של בן או בת הזוג כל עוד מערכת היחסים ביניכם הייתה טובה, יכולתם לחיות בשלום עם החולשות או החסרונות של בני הזוג. עם הזמן, וככל שמערכת היחסים נשחקה, כך החלו הפגמים לקבל ממדים חדשים והפכו לבלתי נסבלים. כך למשל, אם בעבר לא הפריע לכם כלל שבני הזוג שלכם סובלים קצת מהשמנה, עכשיו אתם לא מפסיקים להעיר להם על כך.
14. כבר מזמן שכחתם מתי עשיתם סקס צד אחד מנסה שוב ושוב ליזום אינטימיות, אבל הצד השני דוחה או מתחמק. חוויית דחייה וצורך מיני שלא בא על סיפוקו עלולים להגביר את העלבון והתסכול. קיימות סיבות רבות לחוסר סנכרון מיני בין בני זוג, אך תהא הסיבה אשר תהא, לאורך זמן עלול להיווצר ריחוק, ותידרש מוטיבציה גבוהה אצל שני הצדדים כדי לתקן את המצב.
15. אתם מתייחסים באפתיות להתמכרות של בן או בת הזוג התמכרות אצל אחד מבני הזוג מהווה צלע שלישית במערכת היחסים. כשיש תקשורת בריאה ויציבה, אפשר להתמודד עם התמכרות. אך כאשר ההתמכרות היא תופעה ממושכת והמכור לא נכנס לתהליך משמעותי של גמילה, הצד השני עלול להרגיש מותש ולגלות ייאוש עד לכדי אפתיות. אפתיות מבטאת חוסר עניין, ואין סכנה גדולה מזו לזוגיות שלכם.
גלגלי הצלה: 15 דרכים להציל את הזוגיות (או את הרווחה הנפשית)
1. שאלו את עצמכם שאלות מוטיבציה
האם אתם מאמינים במערכת היחסים הזאת? האם לקשר הזה יש סיכויים לשרוד לאורך זמן? האם יש לכם מוטיבציה להשקיע ביחסים ולעשות ויתורים? האם נותר רגש למרות הכל?
2. קבעו פגישה עם בני הזוג שלכם
לאחר שערכתם בירור עם עצמכם בנוגע לעתיד היחסים, זה הזמן לבדוק מהי עמדתו של הצד השני. אם הוא מבטא חוסר עניין ורצון להציל את הזוגיות, כנראה לא תהיה לכם ברירה אלא לכבד את החלטתו.
אם הצד השני מגלה עניין להמשיך את היחסים, הציגו לפניו את האתגרים העומדים בפניכם. שתפו בתחושות שלכם ובקשו ממנו להקשיב עד הסוף, ללא שיפוטיות וללא הפרעות.
לאחר מכן אפשרו לצד השני להביע את דעתו והימנעו משיפוטיות או מהפרעות במהלך דבריו.
סכמו את הדברים ונסו לחשוב יחד על דרכים שיעזרו לכם להתגבר על האתגרים השונים – קבלו החלטות חדשות, גם אם הן אינן נוחות לכם, במטרה לתת מקום לכל אחד מהצדדים.
3. תרגלו שקיפות ופתיחות שקיפות ושותפות ביחסים נחוצות לבניית אמון ואינטימיות. תרגלו את עצמכם לדבר על הרגשות, הקשיים, הציפיות והחששות בפתיחות ובשקיפות. לעתים דרוש אומץ לשתף את הצד השני ברגשותיכם, ולעתים הפתיחות יוצרת אי נוחות, אבל מהר מאוד מגלים שזו דרך נהדרת לעורר שיחה עניינית ולהסיר מחסומים בתקשורת. רצוי להכין מראש כמה נושאים שאתם מעוניינים לשתף בהם, זה יסייע לתהליך.
4. קבעו כללים שיגנו על היחסים ביניכם לאחר שזיהיתם את המקור לקשיים ביחסים ביניכם, הציבו כללים שיעזרו לכם להתגבר עליהם. למשל, אם אחד הצדדים מגיע הביתה בשעת לילה מאוחרת והצד השני חווה תסכול, תוכלו לקבוע כלל שפעם עד פעמיים בשבוע אותו בן זוג מקדים את חזרתו הביתה. אם הסיבה להתערערות היחסים ביניכם מקורה בנטייה של בן הזוג לדבר אליכם בסגנון פוגעני, הכלל יכול להיות סימן כלשהו שאתם עושים לו עם האצבע מיד כשהוא מתחיל לפגוע בכם כדי לאותת לו ולאפשר לו לשנות גישה לאלתר.
5. צאו לבלות פעם בשבוע כדי ליהנות ולצבור חוויות משותפות צאו להליכת לילה על חוף הים, למסעדה טובה. התמסרו לחוויה ואל תתפתו לעסוק בסוגיות שמטרידות אתכם בשגרה. כך תוכלו להשיב לעצמכם בהדרגה את החברות ולחזק את האינטימיות. יש זוגות שמתקשים להתמיד בכך בשל חוסר זמן. הדרך להתגבר על כך: לחלק את הזמן המשותף למקטעים קצרים. למשל, לצאת שלוש פעמים בשבוע ל־20 דקות. כך תוכלו ליהנות משיח מתמשך.
הפתיעו את בן הזוג במחוות קטנות. הוציאו את הכלב לטיול במקומו, פנו את הכלים מהמדיח. לפעמים מספיק לעשות משהו נחמד כדי להעביר מסר שאתם רואים את היום שעבר עליו ושאתם נמצאים שם בשבילו
6. נהלו חיים מלאי עניין מחוץ לזוגיות עשו כושר, פתחו תחביבים, צאו להיפגש עם חברים. ככל שהעולם שלכם יהיה מלא ועשיר יותר, כך תיהנו יותר מרווחה נפשית ותחזקו את הזהות האישית שלכם ועל דרך גם את ההסתכלות שלכם על מערכת היחסים. בנוסף, כשאתם נהנים מפעילות שמרתקת אתכם, אתם הופכים להרבה יותר מעניינים הן לאחרים והן לבני זוגכם ולפחות תלותיים בבן הזוג.
7. הפתיעו את בני הזוג במחוות קטנות לכל אחד מכם יש ימים פחות טובים שבהם הוא נתון ללחץ או למצבי רוח. בימים האלה עשו מחוות קטנות וקחו על עצמכם את המטלה של בני הזוג (במידת האפשר). למשל, הוציאו את הכלב במקומו לטיול, פנו את הכלים מהמדיח. לפעמים מספיק לעשות משהו נחמד, כמו להפתיע את בן הזוג בארוחת צהריים, כדי להעביר מסר שאתם רואים את היום שעבר עליו ואתם נמצאים שם בשבילו.
8. שימו את הכעס והאגו בצד והקדישו יותר זמן ללמידה לא תמיד צריך לעסוק בשאלה מי צודק. לפעמים טוב יהיה אם תניחו את הכעס בצד ותנסו להתרכז בסיבה שגרמה להיווצרות המתח ביניכם, ומכאן גם לנסות לחשוב כיצד תוכלו אתם לבצע מהלך שישנה את הדינמיקה ביניכם ויוביל להתקשרות רכה ומכילה יותר.
9. נהלו את הציפיות שלכם במקרים רבים תגלו שהמתח בזוגיות נובע מחוסר בתיאום ציפיות. למשל, לכם היה ברור שכשבני הזוג שלכם מגיעים הביתה ורואים אתכם שרועים על המיטה, הם יבינו שאתם חשים ברע וידאגו לארוחת ערב. מנגד, גם הם חוזרים הביתה מותשים ורעבים אחרי יום עבודה ארוך, והם מצפים שגם אם אתם חשים ברע, היה עליכם לעדכן אותם ולהזמין אוכל מבחוץ או לאפשר להם לקנות אוכל על הדרך. כלומר, אף אחד מהצדדים אינו אמור לנחש מה הצד השני מרגיש, חושב או מתכנן. ככל שתתאמו ציפיות, תבקשו דברים באופן ברור ותשתפו במה שעל לבכם, כך תתאכזבו פחות.
10. למדו להודות על הדברים הקטנים כשאתם מודים לבני הזוג (גם על הדברים הקטנים ביותר), אתם מעבירים להם מסר שאתם יודעים שהם רואים אתכם וחשבו עליכם, ולכן הדבר הזה אינו מובן מאליו מבחינתכם והוא ראוי להערכה. יש בכך משהו שעושה נעים לצד השני, מקנה תחושה של חשיבות ואף מגביר את המוטיבציה להמשיך לעשות טוב עבורכם.
ליטוף שיער, נשיקה קלה, חיבוק או אפילו עיסוי קל בגב עשויים לבטא רגשות כמו חיבה, דאגה, אכפתיות וקרבה. מחקרים מראים שמגע מפעם לפעם גורם לשחרור אוקסיטוצין, "הורמון האהבה"
11. זהו את הצרכים של הצד השני ותנו להם מענה נסו להבין מהם הצרכים האינדיבידואליים של בני הזוג שלכם, אם למשל הם זקוקים מדי פעם להתנתק ולבלות קצת עם עצמם, או אם הם זקוקים לאוזן קשבת בתום יום עבודה. ככל שתכירו בצרכים שלהם ותדעו גם לענות עליהם, כך תגדילו את הסיכויים שהם יחושו טוב יותר במחיצתכם.
12. צרו מגעים פיזיים קלים ליטוף שיער, נשיקה קלה, חיבוק או אפילו עיסוי קל בגב בזמן שהם עייפים עשויים לבטא רגשות כמו חיבה, דאגה, אכפתיות וקרבה. מחקרים מראים שמגע מפעם לפעם גורם לשחרור האוקסיטוצין, הורמון האהבה.
13. זכרו שבשביל לריב צריך שניים שימו סוף למלחמות ולהתעסקות המייגעת של מי עשה מה ולמה. אם הצד השני בוחר לריב, אתם יכולים לקבל החלטה שלא לשתף איתו פעולה ולא להיכנס למקום הזה. המתינו עד שיעבור זעם, ואז נסו ליזום שיחה פתוחה ונינוחה תוך ניסיון לנהל את העימות באופן אחר.
14. השקיעו במיניות וברומנטיקה צרו אווירה רגועה ומזמינה והתרחקו משדה הקרב אם צריך. החמיאו לבני הזוג שלכם, תנו להם להרגיש עד כמה הם מושכים ונחשקים והתמסרו לאהבה. מהר מאוד תגלו כמה התגעגעתם לרגעים הנפלאים האלה וכמה חשוב לכם להמשיך ולטפח אותם.
15. אל תישארו עם קונפליקטים לא פתורים בכל מערכת יחסים מתעוררים קונפליקטים. לעתים נדרש זמן קצר כדי לעכל את מה שנאמר ולהתמודד עם ההצפה הרגשית שבאה בעקבותיהם. נצלו את הזמן כדי לבדוק האם נושא הוויכוח הוא פעוט, משמעותי או קריטי. כשהנושא פשוט, אפשר להבליג ולהמשיך הלאה, אך כשהנושא משמעותי — חשוב לנהל בהקדם שיחה כנה כדי לא להותיר קצוות לא פתורים.
נגישות
