בצל הרקטות, גל של חיפושים ושידוכים שוטף את הרשתות ופתאום כל הסירים מחפשים מכסה. "לכולם בודד בלב ובנשמה ואף אחד לא רוצה לצאת לבד למרחב המוגן". חתונמי, גרסת עזה
פורסם ב15/12/2023, מירית קושניר–סטרומצה.
אחרי שניצלה מהטבח בנתיב העשרה והחלה לתכנן מחדש את מסלול חייה, הבשילה אצל מיכל דותן גם התובנה שזה הזמן לזוגיות. "עברנו טלטלה מטורפת", היא אומרת, "אנחנו פליטים בבית מלון במעלה החמישה, מטופלים פסיכולוגית, לא נשאר כלום מחיינו הקודמים, וחשבתי שיהיה טוב עבורי דווקא עכשיו למצוא חום ואהבה.
"בקהילה הקטנה שבה אני חיה מרבית האנשים נשואים, ועכשיו בתוך כל המתחים והחרדות נוצרה גם הזדמנות מטורפת למצוא זוגיות. בקרוב אחגוג יום הולדת ואולי אקבל בן זוג נחמד כמתנה".
כמו דלתות מסתובבות
דותן, אם יחידנית לדניאל בן השבע, היא פדיקוריסטית רפואית שעובדת גם כסוכנת נסיעות, ובימים אלה הייתה בכלל אמורה להיות בדובאי. "תכננתי לנסוע עם חברה מכפר עזה, לילי איתמרי, שנרצחה בשבת הארורה. אנחנו ניצלנו בנס, כמו בדלתות מסתובבות.
"מחבל נחת עם רחפן מול ביתה של אמי, שאני ודניאל מתגוררים בבית שמאחוריו. המחבל דפק בדלת הבית הסמוך לאמי אבל שם לא פתחו, ומהבית שממול מישהו החל לירות לעברו. הוא שינה כיוון ורץ אל עבר הבתים בצד השני, וכך ניצלנו. בחמש אחר הצהריים הודיעו שאפשר לצאת מהישוב בליווי של הצבא, ארזתי שתי מזוודות ויצאנו מיד כשסיימו לזהות את הגופות. עד היום אני לא מבינה איך נשארתי בחיים".
ועכשיו הכל אפשרי?
"בדיוק. חיפשתי זוגיות בצעירותי, יצאתי לדייטים, הייתי בררנית לא קטנה ובסופו של דבר הבאתי לעולם את דניאל לבדי. המלחמה חידדה שוב את הצורך בזוגיות. עם כל העצב, קיבלנו הזדמנות חדשה ומגיע לי להתחיל את חיי מחדש ולהיות בזוגיות. מגיע לי להיות מאושרת ולדניאל מגיעה דמות אב, הגיע הזמן. עוד לא הספקתי לצאת לדייטים, אבל אני מחפשת בן 48 עד 58, חובב טיולים, אחד שיהיה כייף אתו".
המשודכים האולטימטיביים
מיכל דותן אינה היחידה שמחפשת בימים אלה את החצי השני. הצורך להיות חלק מזוג מתבטא במספר החברים בקבוצות הפנויים-פנויות ברשתות החברתיות שזינק פלאים, ואצל אלה המחפשים זוגיות עבור חבריהם הפנויים. ההצעות בקבוצת הפייסבוק 'סיקרט תל אביב', למשל, עולה על גדותיה: אחים ואחיות, חברים וחברות, ממליצים על המשודכים האולטימטיביים, מפרטים את מעלותיהם ומציינים מה הם מחפשים. רבים אחרים פשוט ממליצים על עצמם: "הצטרפתי לטרנד. מחפש/ת את האחד/ת".
יעלי סטאר (36), מעצבת מטבחים מרמת גן, החליטה לצאת לפני תשעה חודשים במבצע לחיפוש "קיוט בוי" ומאז היא מתעדת את המסע בעקבות אביר החלומות בבלוג באתרי מיינט. אלא שלאחרונה גילתה יעלי שהיא לא לבד. "ההשפעה של הזוועה שממש לא ביקשנו אבל קיבלנו לא פוסחת על העורף, ואני וכל הרווקים והרווקות רק מרגישים יותר רווקים", היא אומרת. "עכשיו יותר מתמיד כולם מחפשים את המכסה. לכולם בודד בלב ובנשמה ואף אחד לא רוצה לצאת לבד למרחב המוגן.
"בוקר אחד את קמה, וכולם סירים, מחבתות וסוטאז'ים שמחפשים מכסה. פוסטי היכרויות תחת כל עץ רענן. והנה את עוד סיר או מחבת או סוטאז' או ווק על מדף כלי המטבח נטולי המכסה. בפייסבוק יש איזה 200% יותר פוסטים בכל קבוצה אפשרית – טיולים, כלבים, חתולים ומה לא – כולן הפכו להיות קבוצת היכרויות.
"בגדול, אפשר להיתקל בשני סוגי פוסטים: אחד של הצגה עצמית, ושני של "תכירו את איקס, שלא ברור איך היא/הוא עדיין רווק/ה" – כשאת השדכנית. אולי זו החברה שאת מתה להיות שושבינה שלה, ואולי אחיך החמוד שנמצא במילואים וישמח להכיר את אשתו לעתיד.
"אני, מסתבר, הקדמתי את זמני: פוסט ההיכרות הפומבי המפורסם שלי, "מבצע קיוט בוי", יצא קצת לפני פסח האחרון ונשאר יציב במערכה. אם היה יוצא עכשיו, כנראה שהיה טובע בין מלנטלפים כלי מטבח נוספים. כך שאם מרגיש לי כרגע שהוא צריך לשכתב את עצמו, אני לא בטוחה כמה כדאי. כולם בדודא לזוגיות בצל הרקטות, אז למה דווקא הפוסט שלי יבלוט? למזלי, ריבוי פוסטים של סירים וסירות נטולי מכסים ומכסות מאפשר לי לנוח קצת ולהיות בצד הפסיבי. אם יש פוסט היכרות שבא לי להגיב לו, אני אגיב וזהו, לא מעבר".
מינהלת הבדידות
"את הבעיות הביטחוניות בארץ אנחנו לא יכולים לפתור, אבל את בעיית הבדידות כן", אומר שרון ושלר, מנהל ה"גימלים", הקהילה הגדולה בארץ של גרושים וגרושות.
"בזמן מלחמה אנשים נתונים להרבה יותר סטרס. אי אפשר להיפגש כי אין מסיבות, אבל מנסים להיאחז בשגרה. ראינו את זה בביקוש העצום להדלקות הנרות שארגנו בחנוכה. עשרות אנשים מגיעים, מביאים משהו טעים לאכול והמפגש החברתי מאפשר לצאת קצת מהקונכייה ולהתחבר, ועל הדרך גם למצוא נפש תאומה".
גם ארז מלמד, שדכן מודרני, מכיר מקרוב את הביקוש לזוגיות שהולך וגובר בשבועות האחרונים: "אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת ומבלבלת. המצב גורם לאנשים לרצות לחלוק את חייהם עם שותף בתקופה הקשה הזאת".
מלמד, שגדל בקבוצת כנרת וחי היום במושב נווה ירק, נחשף לעולם חיפוש הזוגיות לפני 27 שנים, בעקבות גירושיו הראשונים. הוא גרוש פעמיים, אב לארבעה ילדים משתי נשים שונות. הוא מקדם מיזם שנקרא "בשביל האהבה" המסייע למגר את הבדידות ורואה בכך שליחות. הוא מפגיש קהילות פנויים פנויות באירועי "זוגיות וקולטורה", שקיבלו תנופה מחודשת בימים אלה.
"בדידות הוגדרה ע"י ארגוני בריאות עולמיים כמחלה שהורגת אנשים. בגרמניה יש שרה לענייני בדידות, וכשמרב כהן הייתה השרה לשוויון חברתי, היה לה פרויקטור למיגור הבדידות. מי שיש לו מעטפת תומכת עובר את המלחמה קל יותר, אבל יש רבים אחרים כמוני, שלמרות עיסוקיי הרבים אני מרגיש את הבדידות ומחפש זוגיות גם לעצמי.
"כרגע אני סנדלר שהולך יחף, אבל אני יודע שבסוף אלך עם הנעליים הכי מתאימות. אני מכיר יותר מ-2,000 נשים פנויות ונשים חדשות נוספות בכל יום, ועדיין בבואי לחפש את האחת שארצה והיא תרצה אותי, זה לא פשוט גם עבורי. הדבר רק גורם לי להבין עד כמה חשובה השליחות שלקחתי על עצמי".
איך זה עובד?
"יש לי מאגר של 800 נשים ו־600 גברים שהיו באירועים שלי בשנים האחרונות, ובעזרת המאגר אני יוצר שידוכים. אני מנהל 3 קהילות פייסבוק עם כ־20 אלף חברים. כשפרצה המלחמה התחלתי לקיים בכל שבוע מפגש היכרויות בזום, ולאור הביקוש גם המפגשים הפיזיים חוזרים. לצערנו המלחמה הנוכחית מותירה גם הרבה אלמנות ואלמנים צעירים שירצו לבנות חיים זוגיים חדשים. אני חולם להקים מינהלת ארצית למיגור הבדידות שיהיו לה נציגים בכל ישוב, פרויקט לאומי בחסותו של נשיא המדינה".
אריאל שער-מנדל. "הביחד נתפס כמגן ושומר"
(צילום: יערה דלגושן)
חוויה של אנטי בדידות
"בזמן מלחמה הישרדות משמעותה להיות ביחד", מסבירה אריאל שער-מנדל, עו"סית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, בעלת קליניקה לטיפול זוגי בראשון-לציון. "גם אם בדרך כלל להיות לבד זה נוח וגם די בטוח, בזמן מלחמה החסרונות עולים על היתרונות, כי הביחד נתפס כמגן ושומר. למישהו חשוב מה קורה איתי.
"בקליניקה אני פוגשת זוגות על סף פרידה שהשאירו כרגע בצד את ההחלטה להיפרד, והם חשים בצורך להישאר ביחד כדי להגן על הבית, על הילדים ואחד על השני. זוגות שמרבים לריב מחליטים פתאום שלא מתאים כרגע לדבר על הבעיות ועדיף להרגיע ולהישאר ביחד. להיות לבד פחות מפתה בתקופה כזו, אבל הבעיות לא ייעלמו ועם הזמן הן יצופו ויחזרו.
במלחמה יש יותר פתיחות ונכונות להיכרויות, כי כל היהודים נהיו קצת משפחה. אנחנו מארחים מפונים, תורמים לאנשים שאנחנו לא מכירים ובודקים אם מישהו בסביבה זקוק למקלט. המכנה המשותף שלנו מחבר בינינו, והדבר מזמין זוגיות".
האם מה שאנחנו חווים כרגע הוא חריג ביחס למלחמות אחרות?
"המלחמה הזאת ארוכה במיוחד ואחרת גם בעוצמתה. הבית הפיזי הפך לפחות בטוח, לכן האנשים המרכיבים את התא המשפחתי הפכו למשמעותיים יותר. יש כאן חוויה של אנטי בדידות והישרדות. אנשים בונים משהו חיובי עבור עצמם או עבור חבר, מחזקים את אחיזתם בחיים ואולי מרחיקים קצת את המוות".
נגישות
