משפחה לא בוחרים: איך לעבור את החגים בשלום? (מוטק'ה)

משפחה. מילה אחת שבתוכה כל כך הרבה מורכבויות מכל סוג שהוא. אבל בחגים זה הולך ומתגבר, כי אם בימות השנה אנחנו יכולים להתחמק ממפגשים, בחגים המפגשים הם לא רק בלתי נמנעים, אלא גם רבים. כתוצאה מכך אנחנו שומעים על הרבה חיכוכים, ויכוחים וריבים בתקופת החגים, שלעיתים אפילו מסתיימים בנזקים שנמשכים הרבה אחרי שהחגים חלפו.

אריאל שער-מנדל היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת וגם מגשרת מוסמכת לסכסוכים משפחתיים מטעם בתי המשפט. בתקופה זו הקליניקה שלה עמוסה בעבודה סביב סוגיות אלה, כפי שהיא מעידה. "משפחתיות היא מילה מאוד טעונה לחלק מהאנשים. המשפחתיות יכולה להיות הדבר הכי טוב וכיפי לאנשים מסוימים, מסגרת של שייכות, חברות, יציבות ותחושה שרוצים להיות ביחד כל השבת – לעומת אנשים אחרים שבשבילם מפגש חד שבועי בשבת הוא מורכב הרבה יותר, כבד עליהם", היא אומרת. "אצל הקבוצה השנייה מפגשים משפחתיים יכולים לפתוח פצעים רבים של שנים, וכל מפגש כזה טעון במתח וברצון שהוא יעבור מהר. יש לי מטופלת שאומרת שהיא באה עם משפחתה למפגש חודשי 'עם המפתח ביד'. ברגע שנהיה לה עמוס וקשה היא נכנסת לאוטו ונוסעת. כל אלה מתגברים ביתר שאת בתקופת החגים".

לאנשים שהחגים יוצרים עליהם עומס וקושי, שער-מנדל ממליצה לקחת אוויר ולזכור שאנחנו חיים במציאות ישראלית ייחודית: "החגים שלנו צמודים אחד לשני, אין אוויר בין חג לחג. מה שאפשר ביום יום לנהל, קשה יותר לנווט בתקופת החגים ולעבור אותה בשלום".

למה בעצם זה קורה?

"כי הרבה אנשים מלבישים ציפיות, מחשבות וחלומות מהעבר על החגים והם הופכים לאירוע אמוציונלי. אגב, משפחות רבות מצליחות להסתדר ביום יום כי בני המשפחה לא נפגשים יותר מדי אבל דווקא בחגים, בגלל העומס, צפים הקשיים והכל יכול להתפוצץ. אצל לא מעט משפחות זה מסובך, כי המפגש הקרוב והצפוף מציף התחשבנויות מהעבר".

קבלו החלטה מראש: מסתדרים ויהי מה

גם אם את לא אוהבת את כלתך, ארוחת החג היא לא הזמן להביע את זה. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

אחת הבעיות הנפוצות והנפיצות היא של חמות וכלה שאינן מסתדרות. כמובן, יכולים להיות מצבים בהם החם והחתן לא מסתדרים, החמות והחתן וכן הלאה, ולכן נקרא למצב זה בשם קוד – חמות וכלה. בזמנים רגישים ממילא כמו החגים, הסוגיה הזו הופכת מורכבת יותר.

"חמיות וכלות זה נושא מורכב ורגיש שנדון הרבה", מאשרת שער-מנדל. "ברגע שמתחתנים נכנס אדם זר לחלוטין שלא אנחנו בחרנו למשפחה. בין אם רוצים ובין אם לא, זה מפר את הסטטוס קוו של המשפחה. צריך ללמוד לפנות מקום וליצור מערכת יחסים שלא בחרנו בה וזה לא פשוט להרבה אנשים. לפעמים הכלה נכנסת למשפחה ולא מוצא חן בעיניה איך שמתייחסים לבעלה, למשל כשהיא מגלה שהוא לא הבן המועדף. לפעמים החמות לא אוהבת את היחס של הכלה לבן שלה או שנניח היא לא עוזרת בהכנות לחג".

אז מה עושים? יש לך עצות לחמות?

"מקבלים החלטה בראש: מסתדרים ויהי מה. החג הוא לא הזמן לפתוח את הפצעים ולעשות התחשבנויות. הורידו מהארוחה את המשמעויות הסימבוליות של החגים ודמיינו שזו עוד ארוחה. מאוד חשוב גם להוריד ציפיות. בנוסף, אני ממליצה לעשות מחוות קטנות – זה לא הזמן לחשוב מה היה בחג הקודם, להפך. אם את יודעת שהכלה אוהבת סלט מיוחד, תכיני אותו. תחשבי על סדר ההושבה של האנשים כדי שלא תשבי לידה. בואי עם כוונות חיוביות, השתדלי להיות קורקטית, לא לפתוח נושאים רגישים, ובארוחה עצמה דברי עם האנשים שיותר נוח לך איתם".

בעיות בזוגיות? בארוחת החג השאירו אותן מחוץ לשולחן

"בערב החג תעשו מאמץ שיהיה נחמד לכולם". אריאל שער-מנדל, צילום: יערה דלגושן

זיכרו: כל פיצוץ, פרצוף והערה יגררו מתחים ומריבות שיזכרו להרבה זמן. "לכן יש להתכונן מראש כדי לא ליפול לאותם מקומות. אם את צריכה לשחרר את המעמסה הנפשית לקראת המפגש עם הכלה בחג, הקדימי תרופה למכה ותקטרי עם החברות. תקראי מאמרים, תנסי להכניס הומור לסיטואציה, אבל בערב החג עצמו תעשי מאמץ שיהיה נחמד".

גם לבני הזוג יש תפקיד בסיטואציה, לדברי שער-מנדל. "אני ממליצה לבקש מבני הזוג שלנו לעזור לנו. לדבר איתם מראש ולסכם איך הם ירגיעו את הסיטואציה. למשל שבן הזוג ידבר עם הכלה אם לחמות קשה. שיתוף בין בני הזוג יגרום להם לעבוד ביחד כצוות חזק מול הקושי, במקום שהבעיה תיכנס ביניהם".

החגים הם גם ככה מקור לבעיות בזוגיות, אז איך מקלים על המצב?

"החג זה לא המקום ולא הזמן לפתור את הבעיות הזוגיות. ותרו על העקיצות שמביכות את כולם, תעשו מאמץ ותשימו חיוך מודבק, תכבדו את האורחים כי אין דבר גרוע מהורים שרבים ליד כולם. תתנהגו בקורקטיות כדי לא להרוס את האווירה".

ומה קורה כשהמתחים הם לא רק בין החמיות והכלות, אלא כשבני המשפחה כולה לא מסתדרים? "לא חייבים לבלות את כל החג ביחד, לא צריך לאכול את כל הארוחות ביחד, כדאי ובהחלט אפשר לרווח את המפגשים", מציעה שער-מנדל. "אם האירוח קשה וממש סופרים את השעות, לא חייבים להיפגש לארוחה גם למחרת בצהריים. אפשר להתאפק שעתיים-שלוש אבל יום אחרי יום? זה בלתי אפשרי להצליח".

בנוסף, היא ממליצה להקדים תרופה למכה בלשאול את עצמנו מה אנו מצפים מהחג הזה, מה אנו יכולים לעשות עם עצמנו כדי להרגיש יותר טוב בערב הזה, מה אנו יכולים לבקש מהאנשים הקרובים אלינו כדי שיהיה יותר טוב וכך להכין פתרונות מראש, כך שאם קושי מסוים יצוץ, יהיה לו פתרון.

לדבריה, סיטואציות מורכבות כאלה גורמות למגמה שצמחה בשנים האחרונות, לפיה הורים רבים נוסעים לחו"ל ולא רוצים לארח. "זה לא קורה רק בגלל היחסים בין בני המשפחה", היא מדגישה, "אלא מפני שחגים הם עבודה מטורפת כי מזמינים הרבה אנשים וההוצאות מגיעות לאלפי שקלים. אז זה בסדר לברוח מדי פעם, אבל אני חושבת שלא צריך להגזים עם זה. אתמול היה אצלי זוג שאמר שכל שבוע לפני החג הם נוסעים, ובסוף הילדים נפגעים – ובצדק. כי האקט הזה משדר שאתה רק רוצה לברוח מהם, זה פוגע. קשה לכם? זה לגיטימי לגמרי, אז תגידו 'החג הזה עבדתי קשה, בחג הבא אני רוצה לברוח'. בנוסף, אני חושבת שצריך לפתוח מול הילדים את הקושי שבאירוח כל המשפחה, שהכל נופל עליהם. להגיד להם שבחג הקודם זו הייתה קריעת ים סוף והפעם הם זקוקים לעזרה".

אל תתביישו לבקש עזרה מהילדים

"הדור המבוגר לא יודע לבקש עזרה, וקורס תחת הנטל". צילום אילוסטרציה: Shutterstock

מנדל-שער אומרת שבני הדור המבוגר לא יודעים לבקש עזרה, עושים הכל לבד וקורסים תחת הנטל. "אני חושבת שאסור לוותר, צריך לחלק את המטלות בין הילדים. שיביאו אוכל, שיעזרו לנקות ולסדר, שידאגו לתעסוקה לילדים הקטנים, שיבואו שעה לפני הארוחה לערוך את השולחן. כך ההורים לא ירגישו מנוצלים ושיש להם אחריות לעשות הכל. הורים מסוימים יצטרכו להתגבר על המחשבה שזה כביכול לא מכבד אותם, ולהבין שההפך הוא הנכון. ההורים גם התרגלו להיות עצמאים, לקחת הכל על עצמם ולא לבקש עזרה. לטובתם, זה צריך להשתנות".

מנדל-שער מוסיפה, שכדאי לשים לב לכך שהילדים פעמים רבות רוצים להשתתף. "לפעמים מאוד נוח לילדים לבוא ולהגיד 'אימא גם ככה לא נותנת לעשות כלום'. אבל אם הם רוצים לקחת חלק, אז אפשר לעשות את זה בעדינות ולבקש מהם לבוא לעזור איפה שיותר קל לכם לשחרר. למשל, לסחוב את בקבוקי השתייה הכבדים. אם את חייבת להכין את המנות העיקריות, תני לילדים להכין תוספות או להביא קינוחים".

כשהילדים עוזרים ולוקחים חלק, גם ההורים נהנים. "זה עושה ממש טוב ליחסים", אומרת מנדל-שער, "אחר כך אוהבים את הילדים יותר כי אם הם יושבים ולא עושים כלום, אתם כועסים, מתוסכלים ונעלבים, אבל אם הילדים רואים את המאמץ שלכם ונרתמים, יש הערכה גדולה אליהם, שהם ראו אתכם והתחשבו בכם. מערכת נתינה הדדית משפרת את היחסים לעומת המצב שבו לוקחים את העלבון גם אחרי החג".

זוגיות פרק ב'? גלו רגישות גם לצד השני

יש צורך להתגמש למען שלום בית ויחסים תקינים בין כולם. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

ומה עושים כשהנכדים משתוללים?

"זה מאוד תלוי בסבים ובסבתות וביחסים עם הנכדים. אם מדובר בסבא וסבתא שמכירים ומעורבים, זה שונה מסבא וסבתא שבקושי רואים את הנכדים. זה גם תלוי ביחסים עם הורי הילדים. אם ההורים סומכים על הסבא והסבתא אפשר להעיר בעדינות, אבל לזכור שזה הנכד ולא הילד. החג הוא לא הזמן לחנך את הנכד ובכלל, לזכור שחינוך הוא אחריות ההורים ולא אחריות סבא-סבתא. אם הילדים מגזימים, כדאי להפנות בעדינות את תשומת הלב של ההורים, לקחת אותם לצד ולבקש שיקבלו החלטה איך לטפל בסיטואציה. גם פה כדאי להתכונן מראש, להכין את הנכדים לארוחה הממושכת, להאכיל באוכל שהם אוהבים, להושיב אותם במקום הנכון עם  משחקים שיעסיקו אותם".

סוגיה רגישה נוספת בחג היא זוגיות בפרק ב', שמציפה את כל הנושאים שדיברנו עליהם עד כה אבל ביתר שאת. "יש הרבה קשיי נאמנויות סביב החגים", אומרת מנדל-שער. "איפה יהיו הילדים, איתי או עם בעלי לשעבר? ואיפה יהיו הילדים של בן זוגי הנוכחי? לפעמים הולכים למשפחה של הבעל השני והילדים לא רוצים לבוא. המורכבויות מאוד לא פשוטות, במיוחד בשנים הראשונות, כשהיחסים טעונים עדיין".

אז מה עושים? "מילת המפתח היא התחשבות. דואגים איך לא להשאיר אנשים לבד בחג, מפזרים את הארוחות המשותפות על פני כל החגים, ומחליטים שלא משאירים מישהו בחוץ. אם לא מתאפשר להיפגש בערב החג, אז ליזום ארוחה למחרת. צריך לזרום המון, לוותר ולהתחשב. לזכור שיש במורכבות הזאת המון כאבי לב, כי בדרך כלל אתם רוצים להיות עם הילדים שלכם ולא עם הילדים של בן הזוג, אבל אין ברירה ויש צורך להתגמש למען שלום בית ויחסים תקינים בין כולם".

מנדל-שער מסבה את תשומת הלב של ההורים גם למורכבות של ילדיהם בסיטואציה: "אם האבא של הילדים התחתן והאימא לא, הילדים עלולים להרגיש משבר נאמנות, צורך להגן על מי שנתפס כחלש או בודד ובגללו נשארים בבית. אני ממליצה למזער את הנזקים עם הרבה רגישויות למצב ולשים את האגו בצד. לדמיין את הילד, מה הוא חווה, מה הוא צריך, ולזכור שהילדים הם לא בני ערובה של הורה שלא משחרר".