רק אהבה תביא אהבה (ידיעות אחרונות)

היכולת שלנו לאהוב ולהיות נאהבים תלויה בדפוס ההיקשרות שחווינו בינקותנו • אבל אל דאגה: לכל פגיעה יש תיקון.

שיר-לי גולן, פורסם ב20.05.2017.

לא פשוט לענות על השאלה מה זאת אהבה, אבל כשמרגישים אותה יודעים שזה זה, וכשהיא איננה זה כואב. יש לה שלל צורות והמון ביטויים וקצת כמו הגוף שלנו, גם היא לא סימטרית בדרך כלל. לפעמים, כמו בשיר, פעם תורו לאהוב ופעם תורה, לפעמים אחד מהם מסוגל רק לתת אהבה או רק לקבל אותה. כדי לאהוב באמת צריך גם לדעת להיות נאהב.

"האהבה היא אמנם מילה אחת, אבל היא משמשת אותנו לתיאור סוגים שונים ומגוונים של קשרים", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל, "ואפילו בקטגוריית האהבה הרומנטית יש לה גוונים: יש קשר רומנטי שמבוסס על תשוקה מינית ויש אחרים שיושבים על סימביוזה ודרמה, כאלה שמתבססים על חברות וביטחון ואחרים שמתחזקים בעצם יחסי מטפל־מטופל. בזוגיות יש חוזים גלויים וסמויים, מודעים ולא מודעים, וגם בין בני הזוג החולקים אהבה יש למילה הזאת פרשנויות שונות וכל אחד מהם עשוי לתפוס את המילים 'לאהוב' ו'להיות נאהב' באופן אחר. הפערים הללו כמובן יוצרים פגיעויות רבות, אבל הם תמיד שם, שהרי כל אחד מגיע לקשר הרומנטי עם המזוודה האישית, המשפחתית, החברתית והתרבותית שלו. המשותף לכולנו הוא הצורך בהיקשרות".

צורך הישרדותי

אצל תינוקות הצורך לעורר אמפתיה ואהבה הוא הישרדותי ממש, שהרי הם חסרי אונים ותלויים באופן מוחלט במבוגר שיגונן עליהם ויטפל בהם. כשזה קורה, נוצר עם הזמן קשר ספציפי, ייחודי, בין התינוק לדמות המטפלת העיקרית בו, וההשפעה ביניהם הדדית, גם אם לא סימטרית. שם, בקשר הראשון והחיוני הזה, מתחיל הכל: היכולת לאהוב מחד והיכולת להרגיש נאהב, ייחודי, בעל נוכחות, משמעות ושייכות מאידך. לסגנון ההיקשרות שחווה התינוק בתחילת דרכו בעולם ישנה השפעה מכרעת על יכולתו לאהוב ולחוש נאהב בעתיד, בחייו הבוגרים.

"לרוב נוצרת היקשרות מספיק טובה, בוודאי כשהיא בטוחה, אבל גם כשהיא אמביוולנטית או נמנעת", מאפיינת שער־מנדל. "הפנמת דפוסי ההיקשרות, גם כשהם כוללים חרדה ויוצרים חיבור בין אהבה לסבל וגם כשהם מובילים להימנעות ולקושי להרגיש, משפיעה על הזוגיות העתידית ועל היכולת הרגשית לאהוב. ככל שההיקשרות בטוחה יותר, כך מי שחוו אותה יחוו התקרבות והתרחקות בצורה מאוזנת יותר. לעומתם מי שסגנון ההיקשרות שלהם לא בטוח יחוו קשר או התרחקות כבליעה או כנטישה, וזה כמובן מבלבל. עם זאת, חשוב לציין שהדברים האלה עשויים להשתנות עם השנים, ולעיתים הביטחון שהיה מתערער או להפך, בזכות אופי הקשרים הרומנטיים שאנשים יוצרים – יש מי שבזכות קשר קרוב עושים ממש תיקון, וזה כמובן עדיף על פני שחזור נטישות".

אז יש אנשים שלא יודעים לאהוב?

"לדעת לאהוב זה בעצם לדעת להיות תלוי, להבין שאינך שלם, שאתה זקוק למישהו, או כמו שאמר לאקאן – 'לאהוב זה לתת מה שאין לך', כלומר, את נותנת לאחר את מה שבעצם חסר לך, ובדרך הזאת שניכם מקבלים את זה. אבל כן, יש מי שמפחדים מתלותיות ולכן לא יאפשרו לזה לקרות, יש מי שלא מסוגלים להיות או להרגיש נאהבים, יש כאלה שקל להם יותר לתת אהבה מאשר לקבל אותה. צריך לזכור שבעבר אהבה כלל לא הייתה חלק מהחוזה הזוגי, ואילו היום הכל נבחן על פיה, אלא שבדרך כלל יש בזוג אחד שאוהב ורוצה יותר, וזה טבעי, בייחוד לאור העובדה שהריקוד הזוגי הוא עניין דינמי, משתנה. הרי לא הגיוני ששני אנשים יאהבו תמיד באותה מידה, ומה שחשוב הוא שתהיה מידה מספקת של אהבה ושל הדדיות".

חוויה נרקיסיסטית

בהינתן חוסר הסימטריה המובנה, חשובה הגמישות. "כשצד אחד עושה מחוות של אהבה כל הזמן, הוא לרוב גורם לשני לאהוב אותו בזכות מה שהוא מקבל", מסבירה שער־מנדל. "אבל ברגע שלא ניתנת לשני הצדדים הזדמנות לאהוב, כשצד אחד לא מקבל אהבה, זה בהכרח פוגע. כשאדם לא מסוגל לקבל אהבה השני יחוש אגואיסט, ירגיש רע עם עצמו ויישאר בסופו של דבר עם ריק, עם כוחות מדוללים. מצבים כאלה לא יכולים לעבוד לאורך זמן. יש מי שלמדו בילדות שצריך לתת כל הזמן כדי שיאהבו אותם (פוחדים שאם לא ייתנו – ינטשו אותם) והם נוטים לוותר לגמרי על עצמם מתוך חוסר אמונה ביכולת שלהם להיות נאהבים, אבל למצבים כאלה יש מחיר כבד מאוד.

מה חשוב יותר, לאהוב או להיות נאהב?

"יש מי שיעדיפו לאהוב, כי זה מקנה להם תחושת שליטה או כי ככה הם חשים חיות, ואחרים שאצלם זה נובע מהתחושה שאינם זכאים לאהבה. אבל בסופו של דבר חשוב לחוות את שני חלקי החוויה הזאת ולכן כדאי לנסות לתת לבן הזוג לאהוב אותך, משום שזו הזדמנות לשנות חוויות מוטמעות מהילדות מצד אחד, ומצד שני, זה יחסוך ממנו את התסכול הנלווה לאהבה שנחסמת. במצבים הפוכים קורה שאנחנו מתאהבים במישהו רק משום שהוא אוהב אותנו. זאת חוויה נרקיסיסטית אדירה, אבל לאורך זמן זה לא מספיק והאהבה הזאת נוטה להפוך לכלוב של זהב. צריך לזכור שכל אחד מאיתנו יודע לתת אהבה כמו שהוא יודע, וזה לא תמיד מאוזן, וזה בסדר. מה שחשוב הוא להיות מודעים לזה, להשתדל להיות מותאמים זה לזה וכך לאפשר לזוגיות לצמוח ולהשתפר".