המטפל אינו קוסם (ידיעות אחרונות)

טיפול זוגי יכול להציל את האהבה, אבל רק בתנאים מסוימים מאוד • כך תעזרו לאיש מהקליניקה לעזור לכם

שיר-לי גולן, 26/10/2017

כשהמריבות מתרבות, הטונים עולים, המיאוס גדל, הסקס נעלם והאהבה גוססת – זה הזמן להיכנס לקליניקה, לדמיין שהמטפל הוא בעצם כירורג, שהמצוקה היא מורסה שאפשר לנקז, שהתנאים סטריליים ואין חשש לזיהום, שאפשר לרפא את הקלקול ולהחיות את האהבה. אבל לא תמיד זה אפשרי.

"הזוגיות עומדת תדיר למבחן, וביתר שאת בשנים האחרונות", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. "מצד אחד, כולם מדברים על הקושי בשימורה ומצטטים פרסומים לגבי שיעורי הגירושים העולים, ומצד שני היא עדיין נתפסת כנשגבת, נחשקת וחשובה. המון מחקרים מחפשים תשובות לשאלה מה עושה זוגות מאושרים, וכשצצים קשיים ונדמה שהזוגיות נעשית שברירית, עולה השאלה 'ניסיתם טיפול זוגי?' מצד חברים ובני משפחה מודאגים, או שאחד מבני הזוג מציע לנסות את זה".

מי שמציע טיפול זוגי יודע מה הוא עושה. "זו אכן מסגרת בטוחה, מקצועית ואובייקטיבית, שבמקרים רבים מאפשרת ללבן נושאים כואבים באופן מבוקר, במטרה להגיע לקשר יותר בריא ומיטיב. הטיפול הזוגי מלמד אותנו לראות את הפרטנר שלנו מנקודות מבט שונות, בדגש על הריקוד הזוגי הספציפי, להבין מה קורה בין שנינו בכל נקודת זמן. כשמשהו בקשר הזוגי התקלקל, הטיפול מסייע להבין מה השתבש ולנסות ליצור שוב דיאלוג מיטיב ואותנטי עם פחות הגנות, התרחקויות, כעסים ומניפולציות. אלא שכל זה טוב ונכון ועובד במקרים מסוימים, בתנאים ספציפיים. הטיפול הזוגי אינו פתרון קסם, והציפיות המוגזמות ממנו הן תולדה של אי־הבנת משמעות העבודה שהוא מציע".

המצב מתוח

ההגעה לטיפול זוגי מסמלת משבר, עמוק יותר או פחות, ראשוני או לא, הדדי או לא. במצב כזה, באופן טבעי, עומדת הזוגיות לבחירה, והאפשרויות שעימן צריכים להתמודד שני השותפים המושקעים בה הן להישאר ביחד או להיפרד. אבל בעוד שכדי להישאר יחד צריך שניים, כדי להיפרד מספיק אחד. מספיק שאחד מבני הזוג יחליט שאינו יכול עוד, ייתן לזה ביטוי מילולי ויילך. המצב הופך למתוח מאוד, זה יכול הרי לקרות לכל אחד כמעט בכל רגע.

"נכון, הזוגיות נתונה במתח קבוע", אומרת שער־מנדל, "כי בניגוד למערכות היחסים שלנו עם הורינו וילדינו, שאותן אין אפשרות להחליף, על בן הזוג אפשר לוותר בידיעה ובתקווה שיבוא אחר, וזה עולה לא פעם, ולו במחשבות, 'עדיף לי בלעדיו', או 'עשיתי בחירה גרועה'. המתח הזה מתקיים בכל קשר זוגי, וגם כשהוא יציב ובטוח אחד הפרטנרים עלול לומר פתאום 'אני לא רוצה יותר'. כל עוד הכל נוח אנחנו לא רואים את הסכנה, מאמינים שהדברים יסתדרו מעצמם, לא רוצים להשקיע זמן וכסף. כשהסיכון נעשה פתאום מוחשי – צץ גם הרצון להשקיע, להילחם".

הדינמיקה כמעט ידועה מראש. "אחד התסריטים השכיחים כולל פרטנר אחד שמודיע על רצונו להיפרד והתגייסות מיידית ואינטנסיבית של האחר, שעד אותו רגע היה אפתי והתנגד עקרונית לטיפול זוגי, ופתאום הוא זה שמוצא מטפלת, שקובע את הפגישות ומוכן לעשות הכל, כולל להוריד את הירח, עטוף ביהלומים, למען בן הזוג. מה שעצוב הוא שבשלב הזה, השני כבר לא רוצה בכך, לא מאמין בזוגיות הזאת, הוא עבר את שלב הפרידה בלב ובראש בזמן שהאחר נרדם בשמירה".

שני הצדדים סובלים, גם העוזב וגם הנעזב. "אחד מבני הזוג יחוש פספוס גדול בנקודה הזאת, והאחר יכאב את התחושה שמאוחר מדי. שני בני הזוג, וגם המטפל, מבינים שהיה מומנטום שלא נוצל כהלכה, וזו הבנה קשה. לכן חשוב כל כך ללבן יחד את הדברים, לראות את הבעיה כשהיא צפה ולא להתעלם ממנה, ולהסכים לבוא יחד לטיפול זוגי. הסיכוי להצליח בטיפול גדל כשיש מודעות הדדית לבעיה האמיתית שנוצרה בקשר, כשיש הבנה משותפת שנדרשת עזרה מקצועית כדי לצאת מהתקיעויות, וכשרוצים לשפר את המצב ולהצליח להבריא את הקשר, ומאמינים בכך שזה אפשרי".

המשמעות היא גילוי מוקדם, איתור הבעיה והכרה בה בטרם נוצרו נזקים משמעותיים ששינו את מהות הקשר הזוגי, לפני שהקלקולים התקבעו והתחזקו. בחלק מהמקרים מספיק ניצוץ של קשר רגשי, שמגובה בהשקעה רצינית, כדי לצאת גם ממצבים אבודים לכאורה, אולם לרוב, כשאחד מבני הזוג עם רגל בחוץ, המצב כבר אבוד.

זה הזמן

המסקנה היא שחשוב מאוד לדעת מתי בדיוק לפנות לטיפול זוגי. "כשחשים תקועים", מפרטת שער־מנדל, "כשהכאב קבוע ויש סבל והתרחקות שלא נעצרת, או לחלופין כשיש משבר אקוטי כמו בגידה; סביב מעבר שדורש עזרה, כמו לידת ילד עם צרכים מיוחדים או פתיחת פרק ב', שאומר משפחה מורכבת; כשיש עדיין חמלה ורגש חם כלפי האחר, כשהמריבות מתרבות ומידרדרות, כשהסקס הולך ומתמעט, כשהשעמום פושה. בכל המקרים האלה כדאי לא לזלזל במצב, לא להניח שזה יחלוף מעצמו, ולמהר לפנות לטיפול".

ההליכה לטיפול היא רק התנעת תהליך השיקום. "צריך גם לזכור שטיפול דורש השקעה, זה לא הוקוס פוקוס. זאת עבודה שעושים כשבאמת רוצים ומאמינים. לפעמים אנשים מגיעים לטיפול זוגי כדי לסמן וי, ויש מי שבאים כדי להיפרד בדרכי שלום ולא כדי לשקם את הקשר. כולנו מרגישים את נקודת האל־חזור ויודעים מתי הקשר נגמר מבחינה רגשית, אלא שרובנו נוקטים אחת משתי דרכים להתמודדות עם קושי – לעשות הכל במטרה להצליח ולקחת בחשבון את האפשרות להיכשל, או להרים ידיים ולהעדיף את הכישלון של 'לא ניסינו הכל' על פני הכישלון של הניסיון עצמו. לכן עבור חלק מהאנשים קל יותר להיפרד כשהם יודעים שעשו הכל כדי לא להיפרד, ואחרים יעדיפו לחיות בתחושה שלו רק היו עושים יותר הפרידה הייתה נמנעת. ברגע שמודעים לטקטיקת ההתמודדות האישית אפשר לבחור את הכישלון שעימו יהיה קל יותר יחסית לחיות. כך או כך, הפרידה תהיה מלווה בכאב". •