ההחלטה לפנות לטיפול זוגי
השעה 14.00, הילדים הגיעו מבית הספר והתיישבנו לאכול כרגיל כמו בכל יום.
אבל היום ה"רגיל",כולל ארוחת צהריים לא רק עם הילדים אלא גם עם אבא.
בחודש האחרון, מאז שפוטר, הוא יושב עמנו לאכול בכל ארוחת צהריים ומתעניין בסיפורים של כל אחד-מה למדו? עם מי שיחקו בהפסקה?
לכאורה, הכל נראה נחמד ואף משפחתי. רק לכאורה…
זוגיות במשבר
כלפי חוץ, משתדלים כולם לשדר שהכל בסדר ושאף ניתן ליהנות מן הזמן האיכותי שכולנו מבלים ביחד. אך אם נעצור לרגע ונרשה לעצמנו להרגיש, יצוצו מיד רגשות אחרים שעדיין לא מבוטאים…
הבקרים- כולם קמים ורצים אל המשימות הרגילות שלהם- הילדים לביה"ס, אני לעבודה והוא… הוא מתיישב לשתות קפה, לקרוא עיתון וניגש למחשב… המחשב שעות על גבי שעות.
צהריים – אפילו ארוחות הצהריים מתחילות להשתנות – אני מתחילה לשאול : מה עשית הבקר? מצאת משהו? השאלות יוצאות מפי מבלי שחשבתי כלל – הרי הבטחתי לעצמי לא לשאול ליד הילדים. הבטחתי לעצמי…
אט אט הוא חדל להתעניין בילדים,אוכל וקם ואומר "אני עסוק". עסוק במה? אני מנסה לגלות אמפתיה – מצליחה לרגע להשתיק את הפחדים והחששות שלי ומתחברת אליו – מה הוא חווה ועובר? הרי אני צריכה להיות לצידו! הרי הזוגיות הזו כה חשובה לי.
פניה ליועצת נישואין
מתוך עצמת החששות מתחילות לצוץ אצלי מחשבות על חיפוש עזרה – אולי טיפול זוגי? לפני שיהיה מאוחר מדי והפחדים והכעסים יציפו את הקשר ויהרסו אותו.
כן, עזרה – אנו זקוקים לטפל במשבר המשפחתי על מנת לשמור על הזוגיות. כן, יש לי תקווה. מחר ארים טלפון ואחפש ייעוץ נישואין. כן, יש תקווה, יש מה לעשות.
נגישות
