פרידת ההורים היא התמודדות לא פשוטה עבור הילדים, וכשהיא כוללת שיחה בנוסח "יש לי עוד משהו לספר לכם, אבא מעדיף גברים", זה מסובך אפילו יותר. במצב כזה, תנו להם לשאול שאלות ‑ והשתדלו לענות עליהן בכנות מקסימלית
שיר־לי גולן
פרידה היא דבר מורכב. אבל כשההורים נפרדים בגלל שאמא או אבא מעדיפים את בני או בנות מינם ‑ זה כבר ממש מסובך. "האתגר שמזמנים החיים לילדים שהוריהם יוצאים מהארון כשהם כבר בעלי משפחה, הוא אתגר כפול", מסבירה אריאל שער־מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית. "הילדים האלה, בשונה מילדים של זוגות הומוסקסואלים ולסביות ‑ שיצאו מהארון בגיל ההתבגרות או בהיותם בוגרים צעירים, ונולדו למציאות כזאת ואותה הם מכירים ואוהבים ‑ נולדו לתוך מציאות מסוימת, מציאות שכוללת אבא ואמא. ופתאום עליהם להתמודד בראש ובראשונה עם הפרידה בין ההורים, שעד אותו רגע חיו חיים הטרוסקסואליים, ולאחר מכן עם החלטת ההורה לחיות עם אדם בן אותו מין. ההתמודדות הכפולה הזאת מאתגרת הן ברמה האישית, הן ברמה החברתית. כיום, לשמחתנו, נושא הגירושים מקובל יותר חברתית מבעבר, מה שגורם לאלמנט הזה להיות סטיגמטי פחות, אבל לצערנו, לצאת לעולם בהודעה שאבא או אמא הומוסקסואלים, זה עדיין עניין".
מה עובר עליהם בעצם?
"ברמה האישית, יציאה של אחד ההורים מהארון מעוררת אצל הילדים שאלות רבות, למשל: מה זה אומר עליי? האם זה אומר שגם אני הומו או לסבית? האם אוכל להביא חברים לבית של אמא ובת זוגה, ואיך הם יגיבו? האם אבא אי פעם אהב את אמא? האם כל מה שהיה לפני היציאה מהארון היה שקר? האם ההורים בעצם עבדו עליי?"
מה עכשיו?
השאלות האלה, קשות אך טבעיות ולגיטימיות, הן תולדה של הקושי להבין את השינוי. זה קורה לרוב משום שקודם לכן הדחיקו ההורים את הנושא כדי לנסות להתאים את עצמם לנורמות החברתיות שהפנימו. "רבים מאלה שיוצאים מהארון בשלב מתקדם בחיים נכנסו לזוגיות ההטרו־נורמטיבית שלהם בכוונה מלאה ובתחושות אמיתיות של אהבה", אומרת שער־מנדל. "ואז, כשנגמרות המשימות הראשוניות, הילדים גדלים ואפשר שוב לבחון את החיים ואת ההישגים וצצה השאלה 'מה עכשיו?' הם מבינים שהם מעדיפים משהו אחר. במקרים אחרים, זה קורה במפתיע, בעקבות התאהבות באדם אחר, בן אותו מין, ופתאום התמונה מתבהרת והם מבינים מה הם באמת רוצים. לרוב יש תחושה עמומה במשך השנים והם לא ממש יודעים מה היא אומרת, או שאינם מאפשרים לעצמם לממש אותה, לא מתוך זיוף, אלא בגלל איזשהו בלבול עם עצמם. וכשזה קורה, והנטייה המינית מתבהרת, זה לא פשוט גם עבורם ‑ הם חשים שהם פוגעים במרקם המשפחתי שבנו באהבה לאורך השנים".
איך מסבירים את זה לילדים?
"חשוב שהילדים יבינו שזה לא שאבא או אמא עבדו עליהם. שאותו הורה חי את חייו ואולי חווה איזשהו בלבול עם עצמו וכעת הוא מעוניין לאהוב אדם אחר ולהיות איתו, בלי קשר למינו, כדי להיות אותנטי יותר מול עצמו. זה קשה כמובן, וזה יכול לעורר רגשות כמו חשש, אכזבה, פחד, אפילו כעס ונבגדות, אבל לצד הרגשות האלה תהיה גם הקלה לנוכח ההתבהרות, ואפילו גאווה בהורה שהעז ללכת עם האמת שלו".
דיבור ברור
כדי להגיע למצב הזה חשוב לאפשר לילדים לשאול שאלות ולהסביר שוב ושוב שהם מאבדים אמנם את המסגרת הבטוחה המופנמת, אבל אינם מאבדים את אהבת ההורים. "הילדים נדרשים לעשות סוויץ' בראש ולהתבונן אחרת על ההורים", מסבירה שער־מנדל. "זה לא פשוט, ובהכרח נכנס פה האלמנט המיני, כי מדובר בנטייה מינית, ופתאום הם מדמיינים מה קורה בחדר המיטות וזה מביך וזה מורכב. אבל עם הזמן ובעבודה נכונה, הילדים יחזרו לראות את ההורה שיצא מהארון כהורה, תמונת המיטה מתרחקת, וכשהם מכירים את בן הזוג החדש שלו, הם מכירים אדם, והם מתוודעים לחיים, לאנשים, לאהבה. הנטייה הטבעית היא להתמקד במיניות, לכן חשוב לשים את הדגש על ראיית הקשר כמכלול של אכפתיות ודאגה הדדית ואהבה בין שני בני אדם. ברגע שלא מתבוננים בזה רק מהפריזמה המינית, הכל נעשה פשוט יותר".
יש כאן הזדמנות לפתיחת השיח, להעברת המסרים שאין נכון ולא נכון, שיש אפשרויות רבות ויש צורות שונות של אהבות ומשפחות. חשוב לחזור ולהבהיר שבעוד שאהבה רומנטית עשויה להסתיים, הרי שהאהבה לילדים לעולם אינה נגמרת. "גם ההורה האחר עובר טלטלה, וחשוב לעשות מאמץ לא לערב את הילדים בקשיים שהוא חווה לצד זה, חשוב לתת זמן לפרטנר החדש של ההורה שיצא מהארון למצוא לעצמו מקום בתא המשפחתי, לסלול לעצמו את הדרך הנכונה בקשר בינו לבין הילדים. כשהקשר הזוגי החדש טוב ואכפתי, זה יעבוד יפה והילד יבנה מחדש את העץ המשפחתי שלו. ככל שהדיבור ברור ומנרמל יותר, כך יקל על הילד לבנות תמונת מציאות רחבה יותר ולהתפתח בעצמו בדרך הנכונה. אין טעם להתעלם מהמורכבויות, אבל כשעוברים תהליך נכון, לעיתים בסיוע אנשי מקצוע, אין סיבה לבעיות".
נגישות
