גירושי בזק (ידיעות אחרונות)

למה זוגות מתחתנים לאט מדי ומתגרשים מהר מדי? • חוסר בגרות, חוסר סבלנות וחוסר הבנה של האהבה כתהליך

שיר-לי גולן, 13/01/2018

עשרה חודשים בדיוק אחרי שעמדו נרגשים ומאושרים מתחת לחופה ונשבעו לאהוב זה את זה לנצח, הגיעו שוב לרבנות – כדי להתגרש. בידיעה שיש רבים כמותם, שמתגרשים זמן לא רב אחרי החתונה, לא הייתה נחמה.

"אם בעבר היינו מתחתנים מהר ומוקדם ומתגרשים לאט, הרי שהיום אנחנו מתחתנים לאט ומאוחר ומתגרשים מהר", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל.

"החלום להישאר יחד לנצח עדיין קיים ועם הפנטזיה הזאת נכנסים לקשר, אלא שהפער בינה לבין המציאות עצום. אלה בעצם שתי שפות שונות. בעבר נהוג היה להתייחס לשנת הנישואים הראשונה כאל שנה מאתגרת, ולהשקיע בלשרוד אותה מאמץ ניכר. היום, כיוון שרוב הזוגות חיים יחד לפני החתונה, יש איזו אמונה שזה אמור לזרום, שזה ממילא המשך ישיר למה שהיה קודם, וכשמתברר שהמציאות שונה – זה קשה".

"זוגות שזה עתה נישאו וכבר מתלבטים לגבי ההמשך, כדאי שיחכו קצת, שינסו לבדוק עם עצמם מהן הסיבות לרצון הזה למהר לברוח – האם באמת הקשר לא נכון להם או שאלה חרדות שכדאי להתמודד איתן מתוך הקשר"

למי זה עלול לקרות?

"למי שהיו יחד מהתיכון או מהצבא וגלשו לנישואים בלי לבדוק אם זה באמת מתאים, קצת על אוטומט, לא העזו לבחון את מצבם הזוגי או לשנות אותו, ומיד אחרי החתונה תפסו את הטעות; כאלה שמתחתנים בגיל צעיר, כשהם עדיין תלותיים מאוד וחסרי כישורים להסתדר בכוחות עצמם, ולכן מאפשרים למשפחות המוצא להיות מעורבות מדי. הם כמו מתבגרים שקפצו למים ללא בשלות. בעצם מדובר בפרידה רגילה, אלא שכיוון שמיהרו להינשא היא מכונה גירושים; ישנם כאלה שנכנעו ללחץ החברתי ואחרי שהתלבטו שנים הם מזדרזים להינשא לפרטנר הראשון שעל פניו נראה מתאים; וכמובן, ישנם אלה שעסוקים בפנטזיה של להתחתן, בחלומות על הערב החגיגי, על המסיבה הגדולה שהם יעמדו במרכזה, וברגע שהחיים עצמם מתחילים הם מבינים שרצו להתחתן, לא רצו נישואים, על כל מה שכרוך בזה".

ממשיכים הלאה

בעולם שבו הכל מהיר, לא מפתיע שגם עניין רב־משמעות כמיסוד הקשר והתחייבות ארוכת טווח מקבל פרשנות אינסטנט כזאת. האינטנסיביות של משלוח הלבבות האדומים בווטסאפ אינה מלמדת על מידת ההשקעה הנדרשת בקשר, על תהליך בנייתו הממושך, על האיפוק ההכרחי, הלמידה ההדדית. "ואז", אומרת שער־מנדל, "מתחילים להיפגע ולהתרחק זה מזה ובורחים לקשרים מהירים עם אחרים, לאו דווקא רומנטיים או מיניים, אלא כאלה שייתנו שוב את תחושת הקרבה, רק בלי העבודה וההשקעה שנדרשות בקשר זוגי".

ממש כמו שאנחנו כבר מזמן לא מתקנים או שולחים לתיקון בגדים שהתבלו, מכשירי חשמל שהתקלקלו, כך גם בזוגיות – משליכים וממשיכים הלאה, בטח כשחברתית זה נתפס כלגיטימי יותר ומבייש פחות. אבל אהבה איננה רק תשוקה וריגושים – צריכים להתקיים בה גם החברות והשותפות, ההומור והפשרה, ומעל הכל, היא תהליך.

"ההבנה שמדובר במחויבות אמיתית עלולה להלחיץ חלק מהאנשים", אומרת שער־מנדל. "יהיו כאלה שהידיעה הזאת תרגיע אותם ותספק להם תחושת ביטחון, ואחרים שייכנסו לחרדה וירצו מהר לברוח. העניין הוא שבשנה הראשונה יש מאבקי כוחות רבים, וזה טבעי ואפילו הכרחי. השאלה היא איך מתייחסים לזה: האם חוששים ומתקשים להאמין שזה יחלוף, או מבינים שזה חלק מתהליך הבנייה של הקשר. בגלל מאבקי הכוחות האלה אין יציבות ואז, בהיעדר שביעות רצון מספקת, נוצרת בעיה. היציבות אמורה לתת קונטרה לאי־שביעות הרצון המזדמנת, אבל צריך לתת לה זמן להיווצר, להתהוות. רבים, למרבה הצער, לא מחזיקים מעמד בשלב הזה, ובמקום לתת לדברים זמן להתייצב, לשרוד את מאבקי הכוחות בשם הרצון להיות יחד, הם מעדיפים ללכת. ברוב המקרים נכון דווקא לחכות, לתת לעצמנו הזדמנות לבנות את ה'אנחנו' החדש הזה, ואז בעזרתו לעבור את השלב המאתגר של ההתחלה".

הדלת הפתוחה

לא פעם מתברר שבני הזוג לא פתחו חשבון בנק משותף בשנת נישואיהם הראשונה, לא מיהרו לשנות את שמות המשפחה, וזה לא מקרי. העניינים הטכניים לכאורה האלה מיטיבים לבטא את הספק, את הרצון או הצורך להשאיר את הדלת פתוחה, למקרה שירצו לברוח. יש מקרים שבהם יש בכך הצדקה, כשהכניסה הרשמית למערכת יחסים מחייבת ומחויבת אפשר לראות את התמונה בבהירות שלא הייתה שם קודם, מסיבות שונות, ולהבין שזה לא הדבר הנכון, ומתוך כך לפרוש ממנה. עדיין, במקרים רבים זה מיותר.

"נישואים כרוכים בלקיחת אחריות, ויש מי שלא יכולים לחיות עם זה", אומרת שער־מנדל. "בין אם חיו בגיל בוגר עם ההורים, ראו דברים שלא יכלו לראות קודם כילדים, וזה פגע קצת בתפיסת הזוגיות שלהם ועורר אצלם חששות, ובין אם זה נובע מעניינים לא פתורים אחרים, למשל חרדות קיום כלכליות שבצילן גדלו או בעיות מסוג אחר. למוסד הנישואים יש משמעות וחשיבות, ואני ממליצה לזוגות שזה עתה נישאו וכבר מתלבטים לגבי ההמשך שיחכו קצת, שינסו לבדוק עם עצמם מהן הסיבות לרצון הזה למהר לברוח – האם באמת הקשר לא נכון להם או שאלה חרדות שכדאי להתמודד איתן מתוך הקשר. מוטב כמובן לבדוק את הדברים ולעשות עבודה לפני שמתחתנים, אבל אפשר לעשות את זה גם אחרי. וכשברור שזה לא הקשר שלו ייחלתם, אין ספק שעדיף להתגרש לפני שנכנסים לתמונה ילדים".